שלום לכולם.. פתחתי היום את הבלוג, ות'אמת, זה הבלוג השני שלי... ואותו אני עושה בעילום שם, בלי פרטים ומידע עליי.. פה אני אספר על מה שאני מרגישה מבפנים... מה שאין לי אומץ להגיד בפני אלו שבאמת מכירים אותי.
ופה, לא אכפת לי מכניסות, (טוב, אני מעדיפה שיהיו אבל פה אני לא מבקשת..) ולא מתגובות, אני רק רוצה שיתנו לי עצות בנוגע לחיים... כי אני ממש מבולבלת.. ואני מרגישה שהחיים שלי בחרא... לא, ת'אמת אין לי חיים... כל הזמן הייתי אופטימית.. עכשיו לא... לא יודעת מה השתנה בי....מהצד נראה שהחיים שלי מושלמים.. אבל הם לא!!! יש מצב שזה בגלל האקס שלי... מאז שהוא עזב, אני כבר לא אותו בן-אדם אפטימי ושמח, שיודע מי אני בכלל.. אני לא יודעת מה בדיוק גרם לכך, אני לבד ניתקתי ת'קשר, למרות שאומרים שאם רחוקים מהבית,אז לא רחוקים מהלב.. אני פשוט לא מבינה... הכרתי אותו דרך ידיד שלי לשעבר(רבתי איתו, וסתם ככה, בלי סיבה..) הכרנו בבריכה... אז יום או יומים אחרי שהכרנו, הוא הציע לי חברות.. לא יודעת אם מתוך אהבה או סתם.. ואני כמו איזו תמימה הסכמתי.. כי ממש רציתי מישהו שיאהב אותי ויהיה איתי תמיד... טוב, אז הינה, היינו חברים, חודש , חודש וחצי, חודשיים, שלוש... והסתדרנו מעולה יחד.. בחיים שלי לא הייתי כל כך שמחה... ידעתי עליו הכל והוא לא ידע עליי כלום.., ידע אבל בקושי...כל יום היינו ביחד, יצאנו, דיברנו וכל זה.. הכרתי את המשפחה שלו את הדודים , הדודות, ההורים, כולם כמעט... והוא אפילו לא ידע מי זאת אמא שלי... =[ אחרי כמה זמן, לאבא שלו הייתה תאונה.. שלחו אותו לבית חולים בחיפה... אז כל המשפחה החליטה לעבור לשם, עד סוף השנה.. הם היו שם בערך 10 ימים, ואז אבא שלו נפטר(זכרונו לברכה..) אמא שלו(של האקס שלי) החליטה שעדיף להשאר בחיפה... כל יום הייתי מדברת איתו בפלאפון, בערך שעתיים... אחרי כמה זמן, החלטתי שאני לא יכולה להמשיך ככה... היינו חברים 3 ומשהו חודשים, ואפילו פעם אחת אפחד לא אמר אחד לשני שהוא אוהב אותו.. ות'אמת, אני לא ידעתי מה אני מרגישה אליו.. אם זה רק ידידות או אהבה אמיתית... יום לפני שהוא היה אמור להגיע לפה כדי לבקר אותי, שלחתי לו הודעה לפלאפון : "לא נראה לי שנמשיך להיות חברים, אולי נשאר רק ידידים"
וזאת הודעה ממש מפגרת!!!!!!!! מאז הקשר נותק.. כבר בערך חודשיים לא דיברתי איתו..
ברור שהוא לא צלצל.. לא היו לא שיחות יוצאות... ואני ממש אגואיסטית!! אפילו מדי פעם לא התקשרתי או שלחתי הודעה כדי לשאול מה המצב... איזו אגואיסטית אני!!! גם אבא שלו נפטר, גם הוא נסע לחיפה , רחוק מכל מי שקרב אליו, וגם אני נפרדתי ממנו, יום לפני שהוא היה אמור להגיע לפה.. מאז, אני מרגישה בן-אדם חרא!! אין לי כח לעשות כלום.. אני לא יוצאת עם חברות/ידידים.. אני רק הולכת לחוגים, וזהו.. פעם ב.. אני יוצאת.. אני רק מקוה שהוא יצלצל יום אחד וידבר איתי.. אני רוצה להתקשר , אבל אין לי אומץ.. ומה אני אגיד לו??!!! מה הסיבה שנפרדתי ממנו??!!! העניין הזה לא יוצא לי מהמצפון.............. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
אין לי אפילו מישהו קרוב אליי ממש, שאני יכולה לפתוח ת'לב ולספר לו את כל זה!! בזמן האחרון החברה הכי טובה שלי, אין לה זמן אליי.. היא לא מתייחסת אליי כמו פעם.. אני לא יודעת למה... ואפילו ידיד נפש אין לי... וכל שאר האנשים שאני מכירה, הם חברים שלי, אבל הם לא מבינים דברים כאלה, כי הם רגילים לשלמות, דבר שאצלי לא קיים.. (לצערי ) ואם לא, אז לא אכפת להם מאהבה.. (נראה לי שזה זמני..)
אבל בכל זאת.. מה אני עושה??!!! עם מי אני אדבר??! ובדיוק בגלל הסיבה הזאת פתחתי ת'בלוג הזה..
והפוסט הזה די ארוך, כי רק רציתי לספר את כל מה שאני שומרת בלב ובשמה בערך כבר חודשיים... אז פליז... - תנו לי עצות... בבקשההה.............
בבלוג זה
בכל הבלוגים
