יותר מחודש עבר מאז כתבתי כאן לאחרונה.

החיים לא השתנו והמחשבות לא נעלמו, רק נשכחו קצת.

כמה שאני אנסה לכתוב פה עכשיו, זה רק יצא כמו הרבה שטיות בלי הגיון..

לרוב נדמה לי שלבלוג כבר אין תכלית ואני סתם מתעקשת להשאיר אותו.

גם בגלל שבמקרה אם יקרה משהו שבא לי לכתוב עליו.. תהיה לי האפשרות.

גם בגלל ששנתיים חשובות מחיי חקוקות כאן

וגם כדי שיהיה לי לאן להיכנס, כל פעם מחדש ולהרגיש ש"וואו, אני כלכך עסוקה במחשב" בעצם לא.

חח אני גם מודעת לעובדה שאני הבנאדם הראשון והאחרון שקורא ויקרא את הפוסט הזה.

אה ועוד משפט חוכמה שחשבתי עליו לאחרונה..

"אברא כדברא"- לא, זהו לא משפט הקסם של הקוסמים אלא משפט מהתלמוד או משהו.

דיבור בורא מציאות.