אז הנה תמה לה הטירונות. כן, אין ספק שהיה קשה מפעם לפעם: החום (כאן יקומו כל אלה שעשו טירונות בחורף ויגידו שחום זה שום דבר), המגורים הלא נוחים (כאן יקומו כל אלה שישנו באוהלים ויגידו שהלוואי עליהם מגורים... למרות שלדעתי עדיף אוהל, שם יש לפחות אויר. ואם לעצום עיניים חזק חזק אפשר להתעלם איכשהו מכל החרקים...), בעצם גם החרקים, הפגרים של היונים, העכברושים והפרעושים, היחס של הפיקוד (בעיקר הסמלת), העבודות חסרות התכלית שגורמים לך לעשות וכו' וכו'... אבל בגדול טירונות זה דווקא כיף. זו יציאה מהשגרה, מכירים אנשים חדשים - בנות נהדרות במקרה שלי, מתמודדים עם קשיים, נחים קצת מהלימודים, יש מפעם לפעם פעילויות נחמדות, התנסויות חדשות והטקס שבסוף... שווה את הכל.
ניתן לכם תקציר מקוצר של מה שעבר עליי:
- שבוע א': יום הגיוס ויומיים נוספים. הגעתי מוקדם בבוקר לתל השומר. פגשתי עוד כמה בנות, ויחדיו יצאנו למסע חיפושים אחר... מדור עתודה. שאלנו חיילים רבים, הסתכלנו על שלטים, אך לא מצאנו אף רמז או הכוון. אף אחד לא שמע על מקום שכוח אל זה. המשכנו ללכת, עד שבכניסה לאחד מהבניינים, החייל ששמר, בקול לא בטוח כלל, אמר שלדעתו אם נלך "ימינה, ישר ואז שוב ימינה" נגיע אל המקום המיוחל. הלכנו, שאלנו ליתר ביטחון עוד כמה חיילים בדרך (ואחת החיילות אפילו אימתה לנו שאם נפנה ימינה נמצא את המדור... רק לקח זמן להבין באיזה משני הימינה מדובר), ובסופו של דבר הגענו! שם קיבלנו את החוגרים שלנו במקום הדח"ש החומים המגעילים ואחרי זמן-מה של ציפייה נשלחנו לקבל מדי א' וקיטבג. אחרי שקיבלנו הכל, החלפנו מה שצריך, התלבשנו והתארגנו, מצאנו את עצמנו שוב מול מדור עתודה... יושבות ויושבות... ויושבות ויושבות... ויושבות.... ויושבות... עד צאת הנשמה. פשוט ישבנו שם בחוסר מעש. ישבנו... וזה היה כל-כך מעצבן! לא היה אוכל, היה רק קולר עם מים מגעילים, ולא היה מה לעשות חוץ מלשבת. ולשבת... לקראת הערב, החליטו לחלק לנו את ארוחת הצהריים(?!), שכללה סנדויץ' ופחית קולה, ולהושיב אותנו לאוטובוסים שלקחו אותנו למחנה 80. אחרי שטרפנו את הסנדויצ'ים אמרו לנו שכמובן אסור לאכול באוטובוס והחתימו אותנו על כל מיני טפסים ושטויות. כשהגענו, היו כמובן המון צרחות (עלינו) וכל הקטע של לנסות להבהיל טירונים... אחרי כמה זמן התברר שהיה בלבול והמפקדות הלא נכונות קלטו אותנו, החלפנו מחלקה ומפקדות... האירגון של צה"ל מכה שנית. באופן כללי, היום הראשון היה זוועה!!! בהמשך זה השתפר, הצטרפו אלינו גם עוד כמה בנות (בהתחלה עוד 10 ואז עוד 11) שהן לא עתודאיות והתחילו להעביר לנו תכנים שונים.
- שבוע ב' ו-ג': הטירונות עצמה. הטירונות התחילה... צירפו לנו עוד בחורה שהתגייסה בכלל צהלי. עכשיו היינו 65 בנות על 4 מקלחות, שברובן אי אפשר היה לכוון את המים... היה עמוס!.. עברנו תכנים שונים, תורנות מטבח אחת - שבזכותה זכינו לשבחים רבים. העמדנו את המטבח כפי שאף אחד לא העמיד מעולם! יום אחד מכל הטירונות היו כלים נקיים בחדר אוכל והכל היה מסודר, סיימנו הכל וסגרנו את חדר האוכל בשעה שבה הרבה פעמים בימים אחרים לא התחלנו עדיין לאכול ארוחת ערב אפילו! היה לנו יום מטווחים - הרוב נהנו. אני לא ממש, לא אוהבת נשק חם. הפגיעות שלי היו ממוצעות - ביום היה נחמד, בלילה גרוע כי לא בדיוק הסבירו לנו איך מכוונים בחושך. היו לנו מד"סים, שזה מעין שיעורי ספורט גדולים - וזה היה ממש כיף! הכי כיף היה כשהמ"מ העבירה אותם. פעם אחת היא לימדה אותנו מכות של קיקבוקסינג, פעם אחרת עשתה 4 תחנות של כפיפות בטן וכפיפות מרפקים, הלהיבה אותנו ובסוף עשתה מעין מדיטציה.  היו גם מבחנים עיוניים בסוף השבוע השלישי. החלק הכי מעצבן בשבועיים האלה היה שמשום-מה הפיקוד החליטו שהבנות העתודאיות לא מסתדרות עם הלא-עתודאיות, שאנחנו מתנשאות עליהן או משהו... נתחיל מזה שהדבר לא היה ולא נברא, ונשמיך עם זה שכל הזמן בשיעורים הבדילו בינינו.... והכי מעצבן שכשכעסו על המחלקה, קראו לכולנו "עתודאיות", כמילת זילזול!
- שבוע ד': שבוע אחרון! השבוע התחיל במבחנים המעשיים, הלך ממש טוב. אחרי זה נפתרנו ממדי ה-ב' המסריחים והנשקים. החלק הכי הכי מעצבן בשבוע הזה היה הניקיונות האינסופיים. ניקינו שוב ושוב ושוב... הגענו למצבים פשוט מגוחכים! למשל אמרו לנו להוציא מהמקום את הדשא מסביב למגורים (להילטון). וגם אמרו לחפש אבנים גדולות, לבנות מהן את שם הפלוגה ואז לצבוע אותן. הכי מוזר היה ביום האחרון שסידרו אותנו וסמלת של מחלקה 2 ניסתה לתת לנו משימות:
- מחלקה 2, אתם תנקו את פינת הפרישה...
- אבל מחלקה 1 כבר ניקו שם!
- תנקו שוב!!!
- אבל הם ניקו שם כבר פעמיים היום...
- תנקו שוב!!!.. מחלקה 3 תנקו את כל השבילים... ומחלקה 1... מחלקה 1... תמצאו לכם כבר משהו לנקות!..
ביום שלישי היה טקס הסיום שלנו. היה באמת מרגש... חצי מחלקה בכינו. אני התחלתי לבכות בהתחלה התחלה, כשנכנסו המפקדות ופתאום קלטתי שלא אראה יותר את המפקדת שלי... היא הייתה המפקדת הכי מתוקה. קטנה כזאת... אני באמת אתגעגע אליה. בטקס נשבענו על הנשק והתנ"ך אמונים לצבא ולמדינה... היה טקס הורדת תגיות... תעודות הצטיינות... לפני הטקס קיבלנו גם את התעודות גמר שלנו ובשעת ט"ש של אותו יום קיבלנו את חולצות הטירונות. יצאו הרבה יותר טוב ממה שחששתי =).
ביום חמישי בצהריים נסענו הביתה.

אז היה קשה, היה מעצבן, היה ארוך... אבל היה כיף.