היום הוא יום הולדתו של החבר הכי טוב שלי... אז כשתקרא את זה, רציתי לומר לך שוב שאתה החבר הכי טוב הכי נפלא שרק יכול להיות, the best best friend! תודה לך על כך שיש לי אותך, תודה שאתה אתה!


הנה נגמר לו ראש השנה. רציתי לאחל שוב לכל אחד ואחד מכם ולבני משפחותיכם, שתהיה לכם שנה נפלאה, שתהיה מיוחדת ותזכרו אותה בכל ימי חייכם, שתחוו השנה חוויות יוצאות דופן, שתצליחו מעבר למה שתוכלו אפילו לקוות, שהשנה לא תחלו ולא תתאכזבו מדבר, שבכל בוקר תתעוררו, תפקחו את עיניכם, תראו את העולם, תבינו כמה נפלא הוא, כמה טוב לכם בו ותחייכו חיוך גדול שיישאר על שפתיכם כל היום!

כפי שכתבתי לכם כבר פעם, תקופת הבחינות שלי התחילה (אם מעניין מישהו, הוא יוכל לראות את תאריכי הבחינות שלי ברשימות בצד... בעיקרון אני כותבת את זה בשביל עצמי כדי לדעת את התאריכים)... הבחינה הראשונה שלי היא בחדו"א ואני חייבת להפציץ בה! התחלתי ללמוד למבחן, ונתקלתי במכשול בלתי צפוי - לחימה פנימית קשה עם הרצון לחנוק כמה מהשכנים שלי... כן, כן, השכנים שסיפרתי עליהם פעם מכים שנית! ברגעים הכי לא צפויים במהלך היום, נשמעים צלילים נוראים שבקושי רב ניתן לזהות בהם שירה. אינני יודעת כיצד בני אדם מצליחים להוציא מפיותיהם צלילים כאלה, צלילים שהאדם השומע אותם חפץ רק להפסיקם, וזאת ע"י חניקת מקור הצלילים או, במקרה והמקור איננו ידוע (כמו במקרה שלי) לסיים את חייו שלו בכל דרך אפשרית... קולות הזמר הללו כל-כך מעצבנים שסבלנותי, הארוכה יש לומר, פוקעת עם ה..תווים(?) הראשונים ואני מתחילה לצרוח בעצבנות... אך שום דבר לא עוזר! עד שהם לא מסיימים לשיר את אותו שיר פעם-פעמיים הם לא מפסיקים... ואז משתרר שקט מתוק - עד הפעם הבאה!
ובכן, אני חושבת שאשתמש ברגעי השקט האחרונים שנותרו לי בהפסקה הנוכחית בשירה בכדי ללמוד. שיהיה לכם המשך יום מקסים ושבת שלום!
ויקי.