 כינוי:
בת: 37 תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2008
פסטיבל
היי!
זוכרים אותי? זאת אני, ויקי! כן, כן, ההיא... מהטכניון... בקצב הזה אני עוד אשכח את הסיסמא לבלוג. פשוט אין זמן לכלום!
אז הפסטיבל היה... ועבר... וטוב שכך. לא ממש אהבתי אותו. החלום שציפיתי לו לא התממש. לא היו כמעט להקות ברמה של הפסטיבל הקודם, הרבה אנשים היו חסרים לי, אחרים שלא רציתי לראות דווקא כן ראיתי, המון חוויות לא נעימות, המון לחץ של שיעורי בית שלא נשכח גם בזמן פסטיבל הסטודנט... אבל אספר הכל מההתחלה.
הפסטיבל התחיל ביום רביעי. הגיעה אל אוזניי שמועה שהעריצה שמתקיימת בתחילתו ויוצאת מבריכת הטכניון מהווה שיעור השלמה לכל קורס ספורט, ובעודי מודעת לעובדה שהחסרתי לאחרונה שני שיעורי ספורט שלמים (אחד בגלל הרצאת השלמה שהתקיימה באותה שעה כמו שיעור הספורט, השני בגלל בחינה שהתקיימה שבוע לאחר מכן באותה שעה) החלטתי להצטרף לחבריי ולהשתתף בה. בתחילה היה משעשע, חולקו חולצות, בלונים צבעוניים, רעשנים ומשרוקיות ושטויות... כפי שזה נהוג בארץ, כל העניין התעכב והתחיל מעל לשעה לאחר הזמן המיועד. לבסוף, סוף-כל-סוף, הזניקו את רונדו המכוניות המקושטות, אחריהן יצאו רוכבי האופניים, ולבסוף אנחנו, הרצים. בהתחלה התלהבתי, צחקתי, קיפצתי... לא לקחתי בחשבון שהיה זה יום חם ושמעליי הייתה שמש, וברור שבמהרה חטפתי מכת חום חזקה. בערך ברבע הדרך הבנתי שאני הולכת להתמוטט, אבל החלטתי להמשיך ללכת/לזחול/לעשות את עצמי רצה עד סוף המסלול בשביל ההשלמה הזאת ובשביל לא לעשות לעצמי בושות. אז את ההשלמה השגתי, לא הגעתי הכי אחרונה (היו עוד איזה כמה שהגיעו אחריי.... מעניין מה היה צריך לעשות כדי להתעכב ככה?!) ואפילו לא התעלפתי בדרך, אבל המשך הערב היה הרוס לחלוטין. ההופעות התחילו הרבה לפני שהריצה הסתיימה, ואחרי זה היה צריך לחכות לסיום ההגרלות (היו פרסים נחמדים, הייתי חייבת להשאר ולבדוק אם אני או החבר שלי זכינו...) וההרצאות והשטויות... כשכל זה הסתיים הלכנו לדירה של חבר שלי, אני סוף-כל-סוף התמוטטתי לי, התקלחנו, התלבשנו והלכנו לפסטיבל. ללכת כבר הפך למשימה קשה ביותר, בנוסף לכל התסמינים הנחמדים של מכת חום (כאבי ראש, סחרחורות, בחילות) היו גם כאבי שרירים מהריצה (שדרך אגב, סיפרו לנו קודם שאף אחד גם ככה לא רץ בה, שהכל חפיף וסתם... #%&$*!!!), ההליכה הייתה בעלייה בשיפוע די חד, ועכשיו רק דמיינו איך הרגשתי כשגיליתי כבר ממש קרוב לכניסה ששכחתי לקחת איתי כרטיס סטודנט, שבלעדיו הכרטיסים שלי לפסטיבל חסרי תועלת. חזרתי לדירה של החבר שלי ולקחתי את הכרטיס והעפלתי שוב למעלה, אל הפסטיבל. מובן שאת כל המופעים הטובים פיספסתי, התקווה היחידה הייתה המופע המרכזי... ההרגשה הייתה חרא, הראש התפוצץ, חום בלתי נסבל, השתייה שהובאה אליי במהירות לא עזרה הרבה ולא הייתי מסוגלת לסיים אותה, לא יכולתי לאכול את האוכל שקניתי בחשבי כי אחת הסיבות לסחרחורות, הבחילות וכאבי הראש היא היעדר כניסת מזון כלשהי לגופי באותו היום... במאמץ רב מאוד הצלחתי יחסית לחזור לעצמי עד המופע המרכזי ומשינה באמת לא איכזבו. המופע היה ממש טוב, המון התלהבות באויר, ריקודים, שמח... זה היה החלק הכיפי באמת של הפסטיבל! הספקתי לבקר גם במתחם הפלייסטישן ולצפות בילדים... סליחה, בבנים, משחקים להם. בין לבין הצלחתי לקלוט כמה שירים מוכרים במתחם הריקודים ובעמדה הגדולה של פפסי מקס (וגם לשתות שם קצת קולה, כשפחית פפסי עולה כמו בקבוק מים הבחירה שלי לא תהיה H2O), מה שכמובן שימח אותי, לטעום ברד תות (ומאז לא עלה בידי למצוא עוד ברד תות מוצלח, כנראה במקרה יצא להם לעשות ברד תות חלבי והם לא הבינו את הפוטנציאל שבתוצאת מעשיהם... הוא היה כל-כך טעים! כשזה עם מים זה סתם מתוק מידי והרבה פעמים גם נוזלי מידי...), לקפץ קצת ולפגוש אנשים. כשהיום המעייף הזה נגמר, הוא הסתכם בהעברת לילה אצל חבר שלי... איזה כיף זה שאפשר לא לחזור עד הבית בשעות כאלה! ועוד קצת זמן איכות מעולם לא הזיק 
נו טוב, כבר נהיה מאוחר ואני מתה לישון קצת... אני אמשיך את הסיפור שלי בפעם אחרת. (אזהרה/ספוילר: ההמשך היה עוד פחות נחמד מהתחלת הפסטיבל...)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
