 בחיינו יש טוב ויש רע. בלי הרע - לא היינו מבחינים בכל הטוב הסובב אותנו, ולכן עלינו לקבל את כל מה שכוללים חיינו - לטוב ולרע... |
כינוי:
בת: 37 תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אפריל 2009
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
הכירי...
אין לי ספק, הם ממש לא בני אדם. אבל
אינני יכולה גם לכנותם "חיות" - כי איזה מין בעל חיים בטבע, מלבדיהם, נוהג
להביא לעולם כמה שיותר צאצאים כדי ברגע של סכנה לכסות את גופו בצאצאיו
ולהגן על עצמו במחיר חייהם?! איזה מין בעל חיים יקריב את צאצאיו הרכים על
מנת שיוכל לסמן לאחרים כמה הוא מסכן ונזקק ולגרום להם להגן עליו?! איזה
מין בעל חיים יהיה מוכן לסכן את צאצאיו בכוונת תחילה על מנת לשרוד בעצמו,
במקום להגן עליהם בכל מחיר?! כיצד זה התהפכו היוצרות, ומתפקידם של ילדים
קטנים נהיה להגן על הוריהם במחיר חייהם?! אני בזה לאותם הורים, שהסתתרו
מאחורי ילדיהם הקטנים! אני בזה לאותן אמהות, שריכזו את תינוקותיהן במבנים
ממולכדים ובמחסני טילים! אני בזה לאותם אבות, שבעודם חמושים ויורים לכל
עבר, החזיקו את בניהם כמגן אנושי לגופם! אני בזה לאותו עם, שעל מנת להשפיע
על דעת העולם גרם למות ילדיו שלו במכוון!
הם שולחים טילים על אזרחים חסרי הגנה,
הם עורכים חגיגות ומחלקים ממתקים לאחר כל פיגוע שבו נהרגים אזרחי ישראל,
הם לא מכירים במדינה שלנו וטוענים שאין לנו זכות קיום,
ואפילו בינם לבין עצמם הם מתנהגים גרוע יותר מבעלי החיים האכזריים ביותר עלי אדמות...
הכירי את אויבייך, ישראל!
| |
זוהי הפעם הראשונה בחיי כנראה שאני לא רוצה שהיום הזה יגיע... ואפילו לא
יודעת למה. פשוט לא רוצה, והוא מתקרב מבלי לשאול אותי. הזמן עובר, גרגרי
החול שבשעון זולגים לאיטם מטה, מבלי להוועץ בי. עוד שניה, ועוד דקה, ועוד
שעה, ועוד יום, ועוד שבוע, ועוד חודש, ועוד שנה... עוד שנה עוברת לה, לטוב
ולרע. בריחת הזמן מורגשת בעוצמה רבה יותר בלילות, בחשיכה, כשהמחשבות באות
מתוך השקט העוטף את הכל, מתוך הדממה הכבדה המגיעה עם האפילה. כל-כך הרבה
שאלות המתחילות ב"למה" מגיעות בשעות האלה... כל-כך הרבה תהיות של "מה
אם"... כל-כך הרבה רצונות לא אפשריים, של להחזיר, של לשנות, של לא לדעת או
לא להבין... כולם מגיעים יחדיו מתוך השחור ונכנסים עמוק אל תוך ליבי. גם
כשהשמש עולה הם אינם נעלמים. נכנסים עמוק מספיק כדי שהאור לא יוכל להבחין,
לדעת, לגרש... נופלים על הקרקעית, מרפדים, אט-אט ממלאים עוד ועוד... עד
מתי?
| |
דפים:
|