עוד יום... עוד יום עבר לו. בעודי בדרכי חזרה לביתי, צפיתי במתרחש מעבר לחלון האוטובוס. השמים כבר מלאו כוכבים. רוח קלה הניעה את ענפי העצים הגבוהים וגרמה להם להראות קודרים ומאיימים. האוטובוס התקדם לו אל תוך החשיכה. מחשבות רבות החלו עולות בראשי ומפריעות את מנוחתי. האוטובוס נעצר ברמזור האדום. בינתיים צפיתי בילד רך בורח מאמו ברחבי חצר גדולה. ודאי מסרב הוא לסעוד עם הוריו... או אולי נשלח כבר למיטתו ומנסה להתחמק?.. האוטובוס המשיך בדרכו, וטרם נעלמו מן האופק, הספקתי לראות את האם תופסת את בנה ומחבקת אותו ברוך. אהבה... האוטובוס נסע לו מתחנה חשוכה אחת לאחרת. באחת התחנות הבחנתי בזוג צעירים מחובק המבקש מסתור בחשיכה. חיבקו זה את זו בחוזקה, רצו ודאי רק שהזמן יעמוד מלכת ובכל העולם ישארו רק הם, שניהם, ואהבתם... אהבה... כשנעצר האוטובוס בתחנה אחרת, לאור פנס רחוב הבחנתי בחבורת ילדים מחוייכים. היה זה ודאי יום הולדתו של אחד החברים, שכן כולם ניסו להתקרב אליו כמה שיותר ונשאו בלונים צבעוניים ומתנות... כן, גם זו אהבה, חשבתי... אהבה של חברים. חזרתי הביתה בעודי מחייכת. כמה אהבה יש בעולם שלנו, אהבה מכל סוג... גם בחושך המאיים, בכל מקום ובכל מצב - תמיד נוכל למצוא את האהבה!

מעט מקורותיי לאחרונה (ובקרוב):

דבר ראשון, ביום רביעי האחרון הייתה לי בחינה באנגלית. לבחינה היו שני חלקים: האחד ללא מילון, ובו השלמת משפטים בנטיות שונות של מילים שלמדנו (והיה קשה) וכתיבת הגדרות מסוג מסויים למילים מרשימה שניתנה מראש. החלק האחר היה עם מילון, ובו unseen של שניים וחצי עמודים ועליו שאלות שונות של נכון לא נכון (עם ציטוטים להוכחה), grammar וכתיבת הגדרות מאותו בוג שלמדנו למילים מהטקסט. אין לי מושג איך הלך, ולאו דווקא כי היה קשה: המבחן היה לי לאחר אימון בטאיקוונדו. בכל יום רביעי, אין לי מושג למה, אחרי האימון אני מרגישה רע, כאבי ראש, סחרחורות, בחילות... ולמרות שהשתדלתי לא לעשות יותר מידי באימון הזה, לנוח ולשתות כמו שצריך, יום רביעי הזה לא היה יוצא דופן וגם הפעם הרגשתי ממש רע. לקראת סוף המבחן יצאתי לשירותים לשתוף פנים ולנשום קצת בתקווה שזה יעזור לי מעט, אך לא היה שום שיפור. בסוף הגשתי את הבחינה חצי שעה לפני הזמן מבלי לבדוק וצילצלתי לאמא שלי שתיקח אותי הביתה. נקווה לטוב.

הבחינה הבאה שלי תהיה בחדו"א, ביום שלישי, ויש לי הרגשה ממש ממש רעה בקשר לזה כי אני ממש לא מספיקה ללמוד. תחזיקו לי אצבעות! כי רק אם אקבל ציון גבוה בבחן האמצע הזה יש לי סוכוי לעבור את הקורס המעצבן הזה....

השבוע הזה הוא גם השבוע האחרון שלי בפר"ח. ביום רביעי הקרוב אני אפגש בפעם האחרונה עם החניכה שלי. מצד אחד אני שמחה שיתפנה לי עוד זמן, שיהיו לי פחות דברים על הראש... אך מצד שני זה עצוב... ומוזר... לא אראה את החניכה שלי יותר, לא אתכנן יותר פעילויות למפגשים... לא יהיו יותר פגישות עם המרכזת...

טוב, כבר נהיה מאוחר ואני מנסה לכתוב את הפוסט הזה כבר שעות (הוא גם נמחק והייתי צריכה לכתוב מחדש... אוך)... נאי צריכה ללכת לישון, יום ארוך מחר. ומחרתיים. כל השבוע יהיה ארוך... מקווה שנשרוד אותו בצורה סבירה.

לילה טוב לכולם!

ויקי.