ידיים רגליים
|
| 5/2010
דשא רוח
"we constantly fall in and out of love"
אמרתי לה באחת הפעמים הראשונות שהתאהבתי בה, בלי להודות שזה מה שקורה ברגע הזה.
"אני רוצה שתתאהב"
היא אמרה לי היום, בלי שהיה מרחב להודות שזה גם פה ועכשיו.
היא תהתה איך הפכה לנביאתה של המונוגמיה ואני תהיתי לעצמי איך הפכתי לנביא הפוליאמוריה.
שנינו נאחזנו במשיחי השקר שלנו, אולי כי היה כמעט בלתי אפשרי להפסיק לפחד ופשוט להיות.
הרגעים הקטנים והלא מעטים, בהם היינו מאוהבים עד האוזניים ויכלנו לעשות לאהבה הזאת מרחב בטוח, עוד רודפים אחרינו.
אני מבין איך בנויה התפאורה, בפרק זה של סיפורנו, הסטינג לא מכאיב, רק מטען עצום של שיעורים בבטחון, אמון, אחריות ואשמה.
החלטתי למרוד בשבתאי צבי, לא להתפס לאפשרויות שיכולות או לא יכולות, למשמעות או חוסר משמעות. החלטתי לעשות מקום למטען הגדול הזה ולהיות, ברגע הזה, פה ועכשיו. פשוט זה לא.
| |
| כינוי:
^
גיל: 39
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
