אחח...
אז הכל קצת יותר קשה עכשיו. קצת יותר מטריד.
אחרי היסטוריה נהיה לי חשק עז ללמוד.
אז למדתי.
הוצאתי את המחזה המבריק שלי והתחלתי לשנן את הדיאלוג שלי שוב ושוב...
שנה הבאה הבגרות תהיה מוקדם יחסית. כמה מושלם. אני מקווה לגשת ל100. אבל כמובן, שאין לי סיכוי.
יום אחד גם אני אהיה שחקנית. אעמוד על במה, ואחייה את החיים שאני רוצה.
חברה שאלה אותי אתמול "מה את רוצה עכשיו?" מה אני רוצה עכשיו.....?
אני רוצה להיות במקום טוב יותר, נקי יותר, מאנרגיות שחורות כל כך.
אני רוצה לנשום... אני רוצה להיות קטנה... אני רוצה להפסיק לדאוג. יותר מכול- אני רוצה להפסיק לדאוג.
חשבתי על זה... כן, איכשו הגעתי לנושא מעוות כזה דרך משהו טוב..
יכול להיות שגם אני פרו..??
המחשבה הזאת קצת מפחידה אותי.
ז"א.. כן יש בי את המשהו הזה. שאני נורא בעד! זה ממש עושה לי טוב לדעת שלא אכלתי כל היום! אבל מצד שני אני גם מבינה כמה זה מטומטם... כמה שזה לא שווה את זה בכלל... וכשאני מבינה את זה אני לא נהנית! באמת שאני לא!
אבל כשיש לי משהו, המשהו הכי קטן בעולם, שמחזק אותי, אני ממשיכה!
יש לי חברה אנורקסית... אלוהים כמה שאני רזתה!!! וזה רק מעודד אותי להמשיך להרעיב את עצמי! אף פעם עוד לא יצא לי להגיד לה שזה לא בסדר, שתפסיק... כולם אומרים לה את זה. רק לא אני. אני יותר מידי... כמוהה בעניין הזה.
גם יש לי חברה שהיא קצת ההיפך... קצת מלאה, אבל באמת שקצת! ואני בכלל לא מדמיינת אותה רזה מידי... אני לא חושבת שיהיה לה יפה =/
והיא כל הזמן מתלוננת על המשקל שלה...! אני כל כך מתעצבנת שהיא אומרת שהיא רוצה להיות אנורקסית! שהיא רוצה להקיא! שהיא רוצה להרזות כמו שכולן מרזות! לעזאזל... היא לא מבינה כלום! אבל גם זה, באיזשהו אופן, מחזק אותי... גורם לי להמשיך לרצות להיות עוד יותר רזה ממה שאני עכשיו... עד שיראו לי את העצמות..! אפילו רק בשביל להוכיח לה, שאני יכולה והיא לא.
הייתה לי שיחה עם ידיד שלי. אחד האנשים היותר חכמים אני מכירה. באמת.
אמרתי לו שאני פשוט לא טובה בכלום... אין לי שום דבר שאני יותר טובה בו מאחרים...!
אז הנה, עכשיו מצאתי. אני יכולה לא לאכול הרבה יותר מאחרים :)
מעוות, אבל נכון. וזה גם אפילו מצליח קצת לספק אותי.
אני ממש מקווה שעד סוף החופש זה יגמר לי. אני יודעת ששנה הבאה אני אקבל איזה התקף לב או משהו, אם אני לא אפסיק עם זה.
קצת בא לי לבכות, אבל אין לי כתף להישען עליה.
כמה עצוב לי עכשיו.