הרבה זמן לא עדכנתי,
אבל בעקבות האירועים האחרונים
וגם בגלל שראש השנה,
ואני תמיד כותבת פוסט לכבוד השנה החדשה.
החלטתי לעדכן.
אז ממש על קצה המזלג,בביקור תמים אצל סבתא חנה היא הצליחה להכניס לי את ההערה הבאה :
" ענבלי לפני האנורקסיה היית כזו חתיכה,רזה,גוף של ספורטאית...
כולם רק אמרו כמה את נראית טוב...ועכשיו יש לך פולקעס ותחת ואת צריכה לרדת 5-6 קילו. "
אז כן,כאב באותו רגע כאילו מוחמד עלי הביא לי אגרוף בבטן,
וקמתי אחרי המכה הזו והמשכתי הלאה ואז נפלתי שוב בשביל לעכל את המכה ולהתמודד איתה.
האגרוף הזה עוד יכאב ועדיין מאוד כואב,וכל הבטן שלי כחולה עכשיו מהמכה.
אבל פעם הבאה שמישהו ינסה לתת לי כזה אגרוף אני אדע להדוף אותו ולהזהיר אותו
שלא יעיז לנסות אפילו להכות אותי שוב.
מה שאני מאחלת לעצמי לשנה החדשה,כמו בקרב אגרוף כשיש מנצח
והוא קם לאחר כל המכות שחטף מהיריב שלו,הדם,הזיעה והעייפות,
השופט מחזיק לו את היד ומניף אותה לאוויר.
אני מאחלת לעצמי לדעת להניף את היד הזו למעלה ואפילו שתי ידיים,
בתחושת גאווה ונצחון.
אני לא צריכה להראות את זה החוצה,מספיק לי ויותר שמול עצמי אני אוכל להניף את שתי הידיים
ושהקהל שהכי קשה לרצות (אני) ימחא כפיים וירגיש גאווה.
אז שתהיה שנה טובה ומתוקה,
עם הרבה הנפות ידיים למעלה באוויר לכוווווווווולם :)
אם היה לי קצת עצוב
אולי למדתי מזה משהו חשוב
כי בסוף כשזה נגמר
יש סיבה לכל דבר
לבד בתוך כל הטירוף
אני חושב איך שהזמן יכול לעוף
אבל בסוף כשזה נגמר
יש סיבה לכל דבר
אור גדול מאיר הכל
ויותר כבר לא צריך לשאול
אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות
להתחיל הכל מהתחלה
כמו לנשום בפעם הראשונה
אני כאן אני לא מתבזבז יותר
ואם יכולתי רק לזכור
לכל אחד יש את הדרך לעבור
אבל בסוף כשזה נגמר
יש תשובה לכל דבר
אור גדול מאיר הכל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Try Walking