מוכחת אמפירית העובדה ש"כשטוב לך, אתה לא כותב"
ובכן, עברי לידר אמר זאת לפני.
יש בכך הרבה אמת, אני רגועה, הלב שלי שקט ברמות שלא זוכרת שהיה בעבר
נדמה שתמיד הייתה, יש ותהיה לי כמיהה רגשית למחוזות קסומים של רגשות עזים לבבות פועמים וקיטשיות צורמת
אבל זו אני, ולמדתי לחיות עם זה
וגם בן זוגי, שהוא הכל, הכל מהכל.
אני מסתכלת עליו ורואה בו עתיד, רואה בו את עצמי, רואה את הגאווה שלי שעברתי דרך כה ארוכה ורצופת מכשולים
כמו לעבור מסע קשה ולהגיע לגן עדן
וכמה טוב שהיה את המסע, כדי להעריך את הפרס בסוף
והוא הגן עדן הפרטי שלי.
אני חייבת להפסיק לחשוב על הסופיות הזו, כבר חבטו בי איתה בעבר, כבר הרגשתי מה זה להיות מאורסת למישהו
אני חייבת להפסיק לרוץ.
קיבלתי את המתנה שלי, ועכשיו אני יכולה להיות רגועה ולהתעסק במה שקשור אליי בלבד.
אני מודה שאני מזכירה לעצמי שאני במקום לחשוב ולהתחבט על מה יהיה, צריכה לתת לו סיבה לחשוב על מה יהיה.
אני מודה שהעיסוק שלי במערכות יחסים, אהבות, רומנטיקה וקשרים בין אישיים הוא מהמוגזמים שנתקלתי.
מעניין אם זה המזג, גנים, או פשוט יצרים בלתי נלאים שכל הזמן משתלטים עלי, וגורמים לזה להיות תמיד הכי חשוב
יש הרבה רבדים בחיים, וזה בהחלט לא הדבר היחיד
אבל אני מודה,
שמצאתי פיסת אושר קטנה שממלאה חלקים בגוף, מעצימה אותי, מרגיעה אותי
ויותר מהכל
אני אוהבת לאהוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
