תעשו אהבה, לא מלחמה. קונדומים זולים מרובים..

לא רציתי שהיום הזה יגיע.

אבל הוא הגיע, ונסענו לקרית אתא, להלוויה.

כל הדרך הרגשתי רע, וככל שהתקרבנו ככה הרגשתי יותר רע.

אף פעם לא חיבקתי ככה את סבתא, בכתה לי על הכתף.

קשה לי לשמוע אותה בוכה, בחיים לא ראיתי אותה בוכה.

לראות אנשים בוכים גורם לי לבכות.

חיבוק ארוך ואוהב.

שהגיעו עוד אנשים מהמשפחה, אנשים שלא חשבתי שאראה באותו החדר, גם אמא התחילה לבכות. שוב.

אף פעם לא היה לי כל כך עצוב.

נסענו להלוויה, אמא כבר התחילה לבכות.

שעלינו לבית קברות, אמא כבר ממש בכתה. היה לי קשה. מאוד.

סבתא עוד יותר בכתה. היה לי קשה.

בשלב הזה, ניסיתי לעשות הכל, רק כדי לא לבכות. הסתכלתי על הרצפה, הסתובבתי, התרחקתי קצת.

נכנסנו פנימה. הגענו לבניין קטן מאבן. כולם. שכנים, חברים, משפחה.

כולם עמדו בחוץ, רק שמעו את סבתא ממררת בבכי. ואת אמא בוכה חלש וחרישי מאחורי.

לא יכולתי יותר. הכל התפרץ. הדמעות פרצו. אנשים ניסו לדבר איתי, רק הזזתי את הראש.

המשקפי שמש הסתירו את האמת.

שסבתא נכנסה לבניין הקטן ביחד עם אבא, כדי לזהות את סבא, היה לי הכי קשה.

סבתא בכה כל כך חזק. לא הייתה חייבת להכנס לזהות, אבל רצתה להפרד.

שמעו את הבכי בכל האיזור בהד גדול מתוך הבניין.

היא יצאה, ואנשים התחילו לחבק אותה.

התקרבתי אחרי כמה אנשים וחיבקתי אותה. החיבוק הכי חם ואוהב שנתתי בחיים. ולחשתי לה באוזן שאני תמיד אהיה איתה. תמיד.

היא אמרה לי בבכי שהיא יודעת.

ביקשו ארבעה גברים לסחוב את סבא. כשראיתי אותו, עם הבד השחור והמגן דוד הכסוף, לא יכולתי יותר.

מיררתי בבכי.

אנשים חיבקו אותי, אבל זה לא עזר.

אבא אמר את הקדיש, ואז המשפחה הקרבה קרעה את החולצות. סבא שכב על שולחן משיש.

ביקשו שישה גברים לסחוב את סבא לקבר.

הדרך הכי ארוכה והכי קשה שעשיתי בחיים.

בחיים לא בכיתי כל כך הרבה.

הורידו מסבא את הבד השחור, והוא נשאר כולו לבן.

לבן וטהור כמו שהוא היה.

כל האנשים אמרו שבן אדם כמוהו לא היה.

הכניסו אותו פנימה.

בחיים אני לא אשכח את התמונה הזאת, את תווי הגוף של סבא, גוף רפוי עטוף בלבן מהראש ועד הרגליים.

לא אשכח את התמונה הזאת של הראש שלו נוטה הצידה כשהכניסו אותו פנימה.

לא אשכח את התמונה של הכתפיים שלו נכנסות לתוך הבור.

ואז הרב הקריא כל מיני ברכות, בזמן שתוך כמה שניות שפכו על סבא עשרה דליים של עפר.

"מן עפר באת ואל עפר תשוב" אמרו על סבא.

סבא שלי.

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים,

הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה

בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ

מַזְהִירִים אֶת נִשְׁמַת משה בן הירש שֶׁהָלַך לְעוֹלָמו, בַּעֲבוּר שֶׁנָדְבוּ צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתו,

לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵה בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים,

וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתו,

ה' הוּא נַחֲלָתו, וְתנוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבו, וְנֹאמַר אָמֵן:

אמן.

לא אשכח אותך בחיים סבא.

סבא אהוב ויקר שלי.

תשאר בנשמתי לעד.