"מה שקשה עושים,מה שבלתי אפשרי לוקח קצת זמן.."

על הכל.

על כולם.

בעצם,

על כל מה שהיה וכ"כ נעלם.

כמו שתמר אומרת.

פשוט אישקט.

הכל מתרוצץ בראש.

כבר חנוכה.

כן.. זה עם המשבר.

והוא כאן.

אני פשוט לא כ"כ מתמודדת איתו.

אני אשאר.

כמו שאני תמיד עושה.

לא אקום ואלך למשהו שיהיה לי טוב יותר.

יש לי כ"כ הרבה לומר.

אבל כולכם שומעים אם זה כתוב פה.

וקצת נמאס לי.

אז אני הולכת.

לא אכתוב פה יותר.

אמצא מקום חדש.

ששם באמת יהיה לי קצת שקט.

חג שמח.

שבת שלום.

אממ.. קצת קשה להתבטא..

דבר ראשון,היה באמת מדהים.

אבל עם כמה שלא רציתי לעשות אתזה,כ"כ עצוב לי שזה נגמר.

פתאום הבנתי כמה אני בעצם מתגעגעת לאולפנית.

לכולם. לבנות, למגמה.

פשוט לאולפנית. לאווירה.

מרגיש כ"כ שייך.

כ"כ נכון.

כאילו בעצם אפעם לא הלכנו.

וכ"כ רוצים להישאר..

אבל אי אפשר.

אני חושבת שמילים באמת מקטינות את ההרגשה.

אביטלי,הדס,תמר.

תודה שאתן שם.

תודה שבאתן.

אוהבת אתכן כ"כ.

שבת שלום.