מיקום- רכבת, ליד החלון מול השמש השוקעת מעל הים , מאד פסטורלי אני יודעת.
מצב רוח- נאחס קל, כמו כן יש פה ריח מוזר
הספק- רשמתי בהרצאה וחצי, נרדמתי באחת מהן לקראת האמצע.
שעות שינה- 6

הייתי מצפה שמספר כזה של שעות שינה יספיק לי כדי לא להרגיש כמו סחבה במשך כל היום, אבל זה לא מנע ממני מלהתפגר על המקלדת כמעט תוך כדי ההקלדה בזמן שהמרצה יורה עלי ספר טלפונים שלם של המבנים האנטומיים שעוברת מולקולת  ריח ברחבי המוח.
ריח קשור לזכרון ולתחושה. במקור זה כדי שאפשר יהיה לזהות ריחות בקלות רבה יותר ולהשוות למשהו שאנחנו כבר מכירים. בפועל ריחות מסויימים מזכירים אירועים מהעבר, ובמקרה שלי גם הרגשה.

כך למשל, הרבה שנים אחרי המיתולוגי, יכולתי עדיין לתפוס את הריח של הבושם שלו באוויר. כך למשל יש ריח מסויים של חורף שמזכיר לי את התואר בכימיה ועושה לי יגון בלב.

אני חושבת שאני מונעת מריח יותר מאנשים אחרים שיצא לי לדבר עליהם בנושא.  זה פרמטר נורא חשוב מבחינתי למשל בבחירת בני זוג. במקרה של איידן אני לא מחבבת אפילו את הבושם שלו במיוחד, יש בו מן חריפות שקצת מרגיזה אותי. או שזה האפטר שייב בעצם? אני לא בטוחה. אני אוהבת את הריח הטבעי שלו. מהסוג שמתפתח כשמזיעים קצת אבל לא בצורה קיצונית. נניח יום עבודה במשרד בחורף. 

אתמול למשל הוא חזר הביתה והסנפתי אותו ממושכות. דווקא אחרי מקלחת אני מאבדת עניין. אבל חלק מזה נובע גם מכך שהמגבות איקאה שלנו צוברות מלא לחות ולרוב דיי פיכסיות, לא משנה כמה מכבסים אותן.

אני ואיידן עברנו לגור ביחד אגב. ככה שעכשיו אני תל אביבית למופת וגרה ברכבת שכרגע קצת עושה לי בחילה וקצת מסריחה, אפרופו ריח. הבעיה בימים חמים בחורף זה שאנשים לא מספיקים לעשות את  השיפט הזה ולהסביר לעצמם שהיום היה רעיון טוב להגביר את צריכת הדאודורנט או להצטייד בבגדים קלים יותר. איכסוש

אני גם חוזרת על שנה ג עקב משברון קטן שהיה לי בשנה שעברה. אבל אין לי כוח לכתוב על זה. לצורך העניין אני בשנה השלישית. 
אני לא מרוצה מהתפקוד שלי גם בשנה הזאת, למרות שהוא הרבה יותר טוב מזה של שנה שעברה, מה גם שהסמסטר אני לא צריכה לעשות מעבדות וכאלה, כי עשיתי כבר בשנה שעברה. אני מבלה ימים שלמים בעשיית כלום מרוכזת ובהייה בפייסבוק. לצערי בדרך כלל בימים כאלה אני גם מתרגזת יותר מהרגיל וזה כמובן נשפך על איידן על לא עוול בכפו. סתם, הוא באמת עושה דברים מרגיזים, אבל התגובה הייתה יכולה להיות יותר מידתית. 
אם אני נשארת ללמוד בספריה אני מצליחה לתפקד קצת יותר. מה שגורם לי לחשוב שאני צריכה להתנחל שם יותר ממה שאני עושה בד"כ. אבל היא כל כך מדכאת הספריה שלנו, ונורא בא לי הביתה כל הזמן. בא לי לקרוס לתוך הספה ולהעלם לתוך המחשב ולא לחשוב. בכל פעם שאני פותחת את הסיכום אני מרגישה שהוא צועק עלי שאני טיפשה שלא מסוגלת להבין את החומר. וברור לי קוגניטיבית שלפעמים החומר פשוט קשה, לפעמים הוא מנוסח בצורה עקומה ולפעמים שניהם. זה אמור להיות רק עניין של זמן ותחת עד שאני אקלוט מה הם בעצם רצו להגיד. מקסימום איזה גוגל קטן או גיחה לספר. אבל הישיבה הזאת של שעות על סיכום אחד ומסכן והתסכול שזה גורם לי כל כך גדולים שנורא קשה לי להושיב את עצמי על זה.

סיבה נוספת יכולה להיות שאני אומרת לעצמי שאני צריכה להספיק לעבור על מלא חומר. זה גורם לי ללחץ, מה שבתורו מונע ממני ללמוד. איידן מציע להחליט, בעיקר בימים שבהם אני כל היום בבית, שאלה הימים היותר חלשים שלי, שאני מקצה לעצמי נניח שעתיים שבהם אני לומדת, או 3 שעות, באינקרמנטים קבועים. ובזמן הזה, כמה שאני אספיק אני אספיק.

 
זה כאילו נורא יפה, אבל מה שאני עושה עם זה זה שאני אומרת לעצמי שאולי אני אתחיל ככה, ובלי שאני ארגיש אני אמשיך ואז אגלה שישבתי ועברתי על מלא חומר. רק שזה לא עובד ככה. אני חוזה את המניפולציה העצמית בלי בעצם לעשות אותה. זה קצת כמו לקחת ביודעין כדור פלסיבו ולהגיד לעצמי שאם אני אשכנע את עצמי שהכדור עובד אז הוא בעצם יעבוד.