אולי בדרך יקרה לי משהו טוב...

ב"ה.

וואו! לא הייתי פה כמה שנים. 

אז..החלטתי להכנס ולעדכן...

מה היה לנו בינתיים..?

עבדתי כמה שנים (עדיין עובדת באותו המקום).

אחרי שנתיים בעבודה כשאני עדיין גרה בבית עם ההורים, החלטתי לברוח ולגור אצל אחי במושב לא רחוק.
ממש ככה. עם כל הבגדים שלי שהיו בארון(והיו המון!) והמחשב. בבת אחת. ערב אחד.
אחרי 9 חודשים אצל אחי, אשתו והילדים, שכרתי דירה במרכז פתח תקווה עם החברה הכי טובה שלי.
דייטים על ימין ועל שמאל, מאתר הכרויות או סתם מכל מיני...

כעבור שנה עברנו לגור בדירה אחרת, קטנה יותר אך קרובה.

ותוך חודשיים הכרתי את י', מי שלימים נהיה בעלי (שומרת על זהותו כך, לא אוהב להחשף בשמו המלא על המרשתת).

הכרנו לפני 4 שנים פחות חודשיים.

כעבור חודשיים החלטנו להתחתן, יותר נכון, אני הסכמתי.
יותר נכון, נחתה עליי המחשבה הבריאה.

בסוף מאי 2014, חצי שנה בדיוק מיום הכרותנו, עמדנו מתחת לחופה.

וזהו, התחילו החיים החדשים שלנו.

לא פשוטים אבל עם המון רגעים קסומים.

באפריל 2015, שנה פחות חודש וחצי לאחר מכן, ילדתי את אלישבע המתוקה שלנו.
אין מילים לתאר את האושר שהילדה הזו גרמה וגורמת לנו בכל יום ויום.

והקב"ה רצה לתת לנו עוד קצת מהמתוק הזה ועל כן באוגוסט 2016 ילדתי את בננו השני, דוד.

וכך אנו חיים את חיינו, משתדלים לשמור על המשפחה שלנו מוגנת ושמחה. על הילדים. על עצמנו.

רק רציתי לומר לfreemania של פעם, שטוב שהיא לא ויתרה, למרות שהיה קשה. קשה מאוד. 

להכנס לכל מיני פינות, ליפול למקומות לא טובים, לעצבות, לדיכאון, לבכי בלתי פוסק ולייאוש כללי.

טוב שלא ויתרתי, וטוב שאלוקים היה שם איתי. וגם החברים והחברות והמשפחה. כל אחד תרם את חלקו.

ובכלל..החיים רק מתחילים בכל יום מחדש...אז...תמיד כדאי להתעדכן.