שהיא הייתה לידך, הרגשת שלם, הכל היה ברור, העולם היה וורוד וכולם היו נחמדים ומעניינים, פיזרת חיוכים ושאלת לשלום כולם, רק כדי להשוויץ בחזרה שאתה הכי מאושר בעולם, רצית שידעו, אתה על פסגת ההר הכי גבוה ואין שום דבר שיכול לגרום לך ליפול ממנו, סדר היום היה פשוט ומחושב, אתה קם עם חיוך, שומע את הציפורים, שולח לה הודעה "בוקר טוב", ממשיך, פותח את העיתון וקורא קודם את החדשות הטובות, שיש צמיחה בכלכלה, שמצאו תרופה חדשה למחלה ישנה, שמישהו זכה בלוטו ולמרות שזה לא אתה, אתה מפרגן, למה לא? מגיע לו! אחר כך, אתה עובר לחדשות הרעות, ומנחם את העולם שמחר יהיה יום יותר טוב, אחרי הכל... הכל לטובה, אתה יוצא מהבית ובדרך מאחל למשפחה שלך יום טוב ומעניין, אתה מתעסק בעניינך בעיון רב, לא משנה מהם, הם פשוט מעניינים כי כשאתה מאושר, כלום לא משנה, השעה באזור הבוקר-צהריים, מרים טלפון לכמה חברים, להתעדכן, לשאול, להחליף כמה מילים, אתה מסיים את סבב השיחות איתה, כי לא משנה על מה דיברת עם החברים, לטוב ולרע, היא תשפר את היום שלך במילה הראשונה שתשמע בצד השני של הקו, ה"הלו" הפשוט כבר יעשה את שלו ויעלה חיוך מאוזן לאוזן, אז ככה טס לו היום עד שעות אחרי-הצהרים, אז אתה כבר בדרך לראות אותה, כשאתה פוגש אותה ואתה מרוכז רק בה, בין אם היא הייתה צועדת לקראתך, לבין אם הדלת הייתה נפתחת בשבילך, כשאתה רואה אותה פתאום נהייה שקט, העולם נעלם ונשארתם לבד, חיבוק חם ואוהב עוטף אותך, הזרועות האלה שכ"כ מוכרות, נשיקה מהשפתיים החמות והנעימות, היא מניחה את הראש על הכתף שלך, ולחושת לך באוזן 2 מילים "התגעגעתי אליך"... אז ידעת... אתה בבית.
שהיא הייתה לידך, לא משנה מה היה קורה, ידעת שיש לך לאן לברוח, ידעת שיש מישהו שיקשיב לך, שיעזור לך, לא פחדת מכלום, לשבת ולהסתכל עליה היה הדבר הכי מעניין שיש לעשות, הקומפוזיציה שלה, העיניים העמוקות, היית יכול להאבד בהן, האף שכיף ללטף, הפנים החלקות, המגע המוכר, הדרך שהיא מייבשת את השיער שלה אחרי מקלחת, בעינך זאת הייתה אמנות, לראות אותה מתלבשת ולצחוק כשהיא שמה דברים לא קשורים רק כדי לבדוק את האמינות שלך, "היית מסתובב איתי אם הייתי מלבשת ככה?"... "ברור!!!... שלא...", שניכם צוחקים, מתוך זה לרוב הייתה צומחת מריבה מבויימת, רק כדי להגיע למצב של קירבה, מבט כללי מעליה, לשכב לידה, להעביר שעות באותה תנוחה, לראות אותה נאבקת בעייפות כדי להשאר איתך ערה עוד כמה דקות, היית מסנן לה לחישה שהייתה מרגיעה אותה כל פעם מחדש "את יכולה להרדם, אני לא הולך לשום מקום.."... היית רואה איך הנשימות שלה מעמיקות, ואיך היא נרדמת, לסיום, היית מכסה אותה ודואג שיהיה לה מקסימום נוחות, קם בזהירות, לוקח את הנעליים ביד כדי לא להפריע, לא להעיר, סוגר את הדלת.
פעם שניסת לתאר לה מה אתה בדיוק אוהב בה, לא בדיוק ידעת איך לנסח את זה, רצית שהמילים יצאו ברצף הנכון כדי שבאמת יתארו, רצית להגיד לה שגם אחרי כ"כ הרבה זמן, הפרפרים בבטן עדין שם, שהזיעה הקרה בידיים לא נעלמה, היא עדיין מגיעה עם כל מגע, רצית להגיד... אבל היא כבר ידעה, המבט שלה, אתה עדיין נזכר איך היא הרגישה בטוחה, אם היא הייתה יכולה, מבלי שזה ישמע מצחיק או מוזר, היא הייתה קוראת לך "בית", ככה ידעת אז... ידעת והיא ידעה שאין שום דבר, שאין אף אחד, אתה הערצת את האדמה שעליה היא הלכה, כל דבר שהיא אמרה, והיא גם... העריצה אותך.
הרגעים, הזכרונות, הריחות, המגע, הרגשות... שהיא הייתה לידך.
ועכשיו שהיא לא, טוב, זה כבר לפעם אחרת... עדיף ללכת לשבוע בבסיס עם טעם טוב.
...SONG OF THE WEEK...
Maroon 5 - Sunday morning
::Sunday morning, rain is falling
Steal some covers, share some skin
Clouds are shrouding us in moments unforgettable
You twist to fit the mold that I am in
But things just get so crazy
Living life gets hard to do
And I would gladly hit the road, get up and go if I knew
That someday it would lead me back to you...
That may be all I need
In darkness, she is all I see
Come and rest your bones with me
Driving slow on Sunday morning
And I never want to leave
Fingers trace your every outline
Paint a picture with my hands
Back and forth we sway like branches in a storm
Change the weather still together when it ends...::
בבלוג זה
בכל הבלוגים
