נראה לי עברה שנה מהפוסט האחרון. וואטאבר.אני יושבת פה בחדר עם הלפטופ וקוראת את כל הפוסטים שלי [פאק עברו ארבע שנים מאז שפתחתי אותו]
והמון דברים הצחיקו אותי, לראות איך השתנתי, לראות איך אני עכשיו,
אבל פתאום יש דברים שמעציבים אותי.
ואני קולטת שאני הורסת את עצמי לאט ובעקביות.
שבעצם כל הבקשות שלי מלפני ארבע, שלוש שנים, אפילו לפני שנתיים כן התממשו,
אבל בדרך הכי נוראה שיש.
וכל ההזדמנויות שקיבלתי,
פשוט ריסקתי אותן.
כואב לי לחשוב על האנשים שפגעתי בהם.
שפגעו בי.
שלא מודעים לשומדבר.
אני לא מאמינה שאני הגעתי לנקודה הזאת.
זה מצחיק. אני קוראת פוסט שכתוב "אני רק בת 14!!!!!!!!!!" ואני פתאום קולטת שפאק, ביוני אני בת 18.
שארבע שנים פשוט עברו ככה, בהרף עין.
זה בלתי ניתן לעיכול.
אולי אני אחזור לזה.
התגעגעתי לפריקות. [בולשיט, כי אני עדיין עושה אתזה רק לharddrive של הלפ'..]
עדיין,
אני אשקול חזרה רשמית.