התחושה הזאת , שכבר אין עם מי לדבר..
אין על מי לסמוך.
ההבל שבין החברים לאויביים הולך ומטשטש
מאבדים את החברים הקרובים,
לאט לאט כבר אין למי לדבר
לראות איך היה להן כ"כ קל להזיז הצידה ולהחליף
לעזוב תקופה ארוכה של חברות
להתנתק.
ההרגשה של לבד,
שצריך לכתוב את מה שעובר
כי כבר אין עם מי לדבר.
רק לסגור את האור לעצום את העיניים
ולחכות שהכל יעבור.
אחרי כל סערה צריך להיות שקט, לא?
אני מחכה לו כבר יותר מדי זמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
