טקסט בכותרת

מאז ש'אחד' ואני ביחד קרו מלא דברים,

אחד מהם היא העובדה שנרשמתי ללימודי מחשבים ועל זה אני רוצה לשפוך קצת אור:

לעולם. אבל לעולם לא חשבתי שאעשה לעצמי כזה עונש.. אחרי הריבים הלא אמיתיים שעברתי עם 'אחד' על כך ש" אין לך עתיד" ו"את לא רוצה לעשות כלום עם החיים שלך" (שבשמחה הייתי מקבלת אותם מפי אבא שלי - מה שלא קרא, אז ה'אחד' לקח על עצמו את התפקיד הלא ממומש..)

לפעמים אני לא מאמינה שאני נופלת לתוך מלחמות אגו בלתי מנוצחות ע"י שכאלה - בסופן אני תמיד אוספת את הדברים שלי לתיק אפור וכבד ויוצאת בבושת פנים מהבית עם עיניים נפוחות, כאב ראש - ובלי רחמים.

אני שואלת את עצמי מתי בדיוק הפכתי להיות כזאת סמרטוט? איפה ה'גבר' שבי? לאן הלך האגו ששמר עליי במצבים כאלה? וממתי בדיוק אני נותנת יד לריב חסר פשר שכזה?

ופה בדיוק אני אגלה ש'אחד' הוא זן נדיר - של גברים מתוחכמים שיודעים לסובב בחורות כמוני על האצבע הקטנה ובמקביל לעשות עוד שני דברים או שלושה.

מה אני אגיד להגנתי?! - נפלתי חזק.

חזרה ללימודים - בריוויכוח האחרון הטענה הייתה שאני לא יושבת ומנצלת את הזמן כראוי ללימודים, שכן אם היתה לו את האפשרות הוא היה יושב ולומד כל היום!

"תראי את אחותי (מהנדסת בניין עם תואר שביעי ..) כל היום חורשת ומצליחה!

אבל אני - עם הפרעות קשב וריכוז (מתקשה לסיים ולכתוב את מה שהתחלתי כאן...) בדרגה גבוהה, אין לי תחת לשבת על הכסא - אם היו מצלמים אותי זה היה כמו טיילת למטבח וחזרה עם 20 שיחות טלפון באמצע, החלפות בגדים ומה לא...

בקיצור - מרחמת על עצמי ומחפשת מה לעשות במקום ללמוד.

לא תמיד הייתי כזאת מעפנה - הייתה לי משרה מעולה דווקא עם המון אחריות בחברה קטנה.. עכשיו אני חותמת.

זהו סיימתי להשתפך

כן, אני יודעת...

שיעממתי גם את עצמי למוות!