לפעמים אתה מתלונן כמה העולם והאנשים שסביבך לא הוגנים אלייך.
ואתה עיוור ולא רואה שלפעמים אתה זה שמחליט להכאיב לעצמך...
בבחירות שאתה עושה, בסביבה שאתה בוחר.
אתה תמיד בוחר שהאנשים שיהיו קרובים אלייך הם יהיו פחות או יותר העתק שלך בדבר או שניים מסויימים.
ומה שקורה, זה שאתה צריד להתמודד עם עצמך ולפגוש את מי שאתה באחרים.
ואתה לא מודע לזה...אבל אתה לא אוהב את עצמך כמו שאתה חושב...
וכשאתה רואה באחד מהחברים שלך מראה לעצמך...
אתה מרגיש כאב...לא!
אתה בוחר להרגיש כאב.
כי אתה יודע, שעשית טעות והלכת בעיקבות הלב ולא בעיקבות ההיגיון...כיסית את העיינים כי זה עשה טוב ולא חשבת מה ההשלכות של זה- כי הן נראו רחוקות.
אתה כל הזמן מנסה לשנות את עצמך ולהתאים את עצמך לאחרים כדי לחוש את אותו רגש ולקבל.
אבל אף אדם לא אוהב לתת בלב שלם, ולא לקבל תמורה חזרה.
כי כל האנושות אינטרסנטית.
למה כתבתי "אתה"!?...
-לא כולם כמוני.
רק אני כזאת.
תמימה- ועיוורת לעולם שמציב לי מכשולים.
אז אולי עדיף לקבל הכל בפנים, פעם אחת...ואז אם לא מחר, אז מחרתיים...לא להיות כל- כך תמימה.
ולחשוד בכל אדם -שמתישהוא יוציא את הייצר הרע שטמון בו.
הפעם בלי מילכודים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
