אני כותבת את הפוסט הזה כשכולי דמעות .
אני לא יכולה יותר!
אני חושבת שאני צריכה פסיכולוג , ואני רצינית .
אז ככה ,
יש לי מעין חרדת מוות כזאת .
אני חושבת שזה התחיל לפני חדושיים ,
כשהרבה קרובי משפחה של חברים שלי נפטרו ..
באותו החודש .
זה התחיל מאבא של חברה מהכיתה שלי , זה עבר לסבתא של חברה טובה שלי
וזה רק המשיך מאז לאנשים שאני לא כל כך קרובה אליהם .
מאז זה התחיל אני חושבת ,
הייתה לי פשוט חרדת מוות.
חשבתי ר-ק על מוות ,
מצאתי את עצמי יושבת באוטובוס - מסתכלת על אנשים
שנכנסים לאוטובוס וחושבת על המוות שלהם .
שם היה כבר ששמתי לב שאני חושבת רק על זה .
לפני שאני נרדמת , ברוב הלילות
אני חושבת על קרובים אלי שנפטרים [חס וחלילה] או שאני מתה .
רק מהמחשבה
אני פשוט בוכה בלי הפסקה עד שאני נרדמת .
רק מהמחשבה שהם / אני לא נהיה כאן יותר
שזה יגמר יום אחד , שאני לא אזכור מזה כלום אבל כלוםם
שהכל יעלם בבום!
זה פשוט מפחיד אותי .
אני חולמת , והחלומות שלי זה בעצם סיוטים על מוות .
או שלי או של אחרים קרובים אלי .
אני אספר על החלום האחרון שלי שהיה אתמול ,
חלמתי שמתחיל לרדת לי דם .. והוא גובר ואז לפתע אני רואה מטושטש
ושומעת מעומעם .
שמעתי משפט שמישהו אמר לי כמה ימים לפני כן , "באתי לכאן בשבילך".
בחלום היה למשפט הזה נימה של "באתי ואת הולכת"
וזה הרגיש כאילו הוא מדבר בשם כולם . אולי זה נשמע טיפשי,
אבל קמתי היום בבוקר כולי בחרדות .
אני כותבת את הפוסט הזה והבכי שלי גובר .
אני ממש מפחדת . אתם חושבים שכדאי לי ללכת לפסיכולוג ?
קארין .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
