ידוע לי שאנחנו , הילדים הוירטואלים, נמצאים במצב שסכנות רבות שורצות ברחבי הצ'יטוטים למינהם. [בלוגים, צ'אטים, מסנג'ר, אייסי וכדו']
וידעו לי גם, שלא הרבה מודעים לסכנות אלה. לצערי.
עם השנים ממוצע הגילאים שמשוטט באינטרנט נקטן משנה לשנה. אם לפני 5 שנים ילדים בגיל 12 לא ידעו מה זה אינטרנט, כיום הם יכולים להיות אנשי היי-טק קטנים. מה לעשות, ילדים סקרנים. השאלה הגדולה: עד כמה סקרנים?.
אפשרות אחת: [הקטע מדבר על שני המינים בכל הגילאים, לרוב בגילאים 11-18]
לפתוח בלוג בישרא כי עוד כמה ילדים מהשכבה פתחו וזה מגניב.
אחרי חודש להתלהב שהולכים לעזריאלי [ואוו!] ולהיפגש עם כמה חברים שהכיר כי הם הגיבו לו.-מסקרן. לא?! אז זהו, שמאוד מסקרן.
הבעיה, שאותו ילד בן 12, לא באמת יודע עם מי הוא הולך להפגש.
הרי ידוע שכל אחד יכול להרשם לישרא להגדיר את עצמו כבן גיל של אותו ילד, להגיב לאותו ילד בבלוג, להעביר כתובות מסנג'ר, להתכתב חודש-חודשיים, ולקבוע איתו בקרבת המקום של עזריאלי בתירוץ שהוא "לא אוהב את ה'המון' בקניון" וש"צפוף לו שם".
הילד ברוב תמימותו יצדיק את התירוץ שלו ויפגש. והנה, הילד הגיע למקום המפגש, ובמקום שילד בן גילו יחכה לו - חיכה לו איש מבוגר שיודע לעשות את ה'מלאכה' בילד מאותו רגע.
אפשרות שניה:
-להכנס לצ'אט, להתכתב עם אנשים דרך המסך בשיא התמימות.
-לאחר שבוע 'מתיידדים' עם מצ'וטט מסוים ,שבמקרה הוא גם לא בדיוק בגיל שטען. ובמקרה מנצל תמימות של ילד בן 12
-שניהם מעבירים תמונות ביניהם.
-צוחקים יחד, משתתפים ב'סודות'
עד שמגיע אותו רגע, שבו אותו מצ'וטט מציע לילד להפגש בבית שלו.
ומן הסתם, שאותו ילד יסרב? נהה. אמא אמרה לא להפגש לבד עם אנשים זרים. אבל הילד יגיד לעצמו: 'אומנם אני לבד, אבל בטח ההורים שלו יהיו בבית'.
יה רייט. צודק הילד. או שלא.
והנה, 'יום המפגש' הגיע ואותו המצ'וטט הנחמד והצעיר [לכאורה], מחכה בביתו השומם לילד שבא על מנת להכיר מקרוב. תרתי משמע.
-ואת הסוף אני מתארת לעצמי שאתם יודעים. או לפחות, מקווה שאתם יודעים.
ישנן עוד עשרות אפשרויות למקרי אונס למיניהם דרך האינטרנט.ולא, אני לא אפרט את כולן.
אבל.. [ואבל גדול!]
לא רק באינטרנט שורצת הסכנה הזאת, כן, גם בחוץ.
וזה יכול להיות בתפיסת טרמפ, בראיון עבודה ועוד הרבה מקרים.
אני אישית, חוויתי מקרי אונס, או יותר נכון - ניסיון למקרה אונס. 2 ניסיונות, 1 מהם קרה היום לפני שעה.
המקרה הראשון היה בגיל 7. אני ובת דודה שלי ,טלי, ישבנו במדרגות של כניסת הבניין שלי בשיא החמסין אוכלות ארטיק.
פתאום, במקרה [מה שלא ממש נראה לי מקרה] עובר תאילנדי כבן 37+- עם מקל סבא. אני, למרות היותי בת 7, הייתי דיי חכמה כדי להבין שהאיש הזה לא באמת זקוק למקל. אותו איש פונה לעברנו, פונה אליי ושואל אם אני רוצה סוכריה והושיט את ידו. עניתי לו "לא, תודה" חשבתי שהוא יכנס לבניין וזהו. אבל לא, הוא התעקש, ניסה לפתוח לי את היד ולשים את הסוכריה. העפתי את היד שלי אחורה וסירבתי. מיד אחרי הסירוב שלי החיוך ה'מתוק' שלו השתנה והפך לפרצוף כועס. כבר אז טלי הבינה שקורה משהו - היא זרקה את הארטיק ורצה להזעיק את אמא שלי. באותו רגע שהוא ראה את טלי נכנסת לבית, הוא תפס יד אחת לי ומשך אותי, ואת היד השניה הוא הצמיד לי ל-אתם כבר מבינים לאן. אחרי איזה 3 מטרים של "גרירה" הצלחתי להוציא את היד שלי ממנו, הבאתי לו בעיטה [במקרה יצא שבאיבר הרגיש] וברחתי הביתה כשכולי דמעות.
המקרה השני היה היום, אני לא יודעת אם לקרוא לזה אונס..אבל זה היה יכול להיגרר למקרה דומה.
בשעה 12 אני יוצאת מהבית לכיוון הדואר, אחרי דקה של הליכה מכונית לבנה מאטה לעברי בצד המדרכה.הוא ישב בתוכה. גבר עם שיער אפור בסביבות גיל 45.
הוא עשה לי עם היד תנועה לכיוון של המרכז, איפה שנמצא הדואר. הנהנתי עם הראש. ואז עשה עם היד מן תנועה של "תיכנסי למכונית" סירבתי עם ראשי והמשכתי ללכת. שמתי לב שהוא ממשיך לנסוע בקצב ההליכה שלי ותוך כדי פותח את חלון המכונית.
עשיתי כאילו לא שמתי לב ופתאום הוא צעק לי "אני לא חוטף אנשים או משהו"
עניתי בנימוס "לא תודה" ותוך כדי הוצאתי את הפלאפון להתקשר לאמא.
הוא המשיך לנסוע בקצב ההליכה שלי וצעק בחזרה "אני מציע לך לבוא איתי כי אני בדיוק בכיוון, אני נוסע לרחובות". אמא לא עונה, והוא לא מוותר. פחדתי להוריד את הסלולרי מהיד, שיחקתי את עצמי מדברת בו כדי שלא ינצל את ההזדמנות להכניס אותי בכוח למכונית. ראיתי אותו מוותר וממשיך לנסוע.
מה שאני יודעת מהקטע הזה, שבשבילי היה סיכוי שהוא הפדופיל המושלם. ובשביל ילדה תמימה בגילי הוא סתם גבר נחמד שבסך הכל מציע לה הסעה באמצע יום חמסין.
אז עם כל הכבוד..אומנם יש באינטרנט אחלה אנשים עם כוונה טובה אבל לצערנו, לא כולם.
שמרו על עצמכם.
חן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
