mybody

יש לציין שאני זו שהתחלתי אתו.

ראיתי אותו מופיע ברחוב, והוא מצא חן בעיניי, אז כשהוא סיים ואסף כסף בכובעו באתי וביקשתי את מספר הטלפון שלו. יש לציין גם שבמקרה הייתי לבושה בחצאית וגופייה בעלת מחשוף. יש לציין שבשיחת טלפון היחידה שקדמה לדייט שלנו, שיחקתי את תפקיד הבחורה הבוגרת, הבשלה, לא דיברתי על סקס אבל כן יצרתי רושם של בחורה שכבר אינה ילדה ויש לה ניסיון חיים. אני נורא מנסה לחשוב שלא הבאתי את זה על עצמי, שזו לא הייתה אשמתי, שהוא היה הדפוק בכל העסק. בזמנו, בשעת המעשה, הרגשתי שאני חייבת לו משהו כי הצגתי עצמי באופן מסויים שמחייב אותי "לתת לו". אבל לאחר מעשה, גם אז וגם היום, הבנתי שלא הייתי חייבת לו כלום. שהוא ניצל את החולשה הנפשית שלי, שהוא ניצל את זה שהרגשתי לא נעים על שיצרתי רושם של מנוסה, ניצל את נקיפות המצפון שלי ללא הנד עפעף בתקווה שזה יביא לו סיפוק מיני.

הדייט התחיל טוב. הוא אסף אותי, הוא הציע שנלך לים, אמרתי סבבה. כשהגענו הוא החנה באיזה חניון נטוש, ואז הסתבר שהוא התכוון שנישאר באוטו. אני לא מטומטמת, והבנתי בדיוק שאם נישאר באוטו, הדיבורים יפסקו תוך עשר דקות ויעברו למשהו שלא נראה לי הגיוני לעשות עם בנאדם שאני לא מכירה. אז ביקשתי שנלך לשבת איפשהו, הוא ניסה לשכנע אותי להישאר, הבנתי שכדי לשכנע אותו אני אצטרך תירוץ יותר נורמלי, אז אמרתי שאני קלסטרופובית ושלהיות ככה סגורה באוטו עושה לי רע. (כשאני חושבת על זה בדיעבד – הייתי צריכה להבין עוד אז, כשהוא רצה שנישאר באוטו, שמשהו כאן לא בסדר, אבל אני יכולה להיות מטומטמת לפעמים, ולכן לא ממש הבנתי שמקומי לא כאן, והמשכתי בערב שנועד להיות כישלון חרוץ).

אז יצאנו מהאוטו והלכנו על קו החוף בחיפוש אחר מקום חביב לשבת בו. עברנו באבולעפיה, הוא היה רעב אז הוא הזמין טוסט. עד שהאוכל היה מוכן ישבנו על ספסל ודיברנו, הוא דווקא היה ממש חמוד, ומצחיק, שמחתי שהרושם הראשוני שקיבלתי ממנו אז כשהופיע ברחוב לא היה מזויף. קשקשנו, הוא הוביל את הנושא, כמובן, לסקס, עוד רמז שהייתי אמורה להבין שאין מה לחפש כאן, אבל לא. הוא שאל מה הדבר הכי מוזר שעשיתי, לא ידעתי ממש מה לומר, עניתי את הדבר הכי מוזר שיכולתי לדלות מזכרונותיי - שכשהייתי בת 16 עשיתי שלישייה עם בחור בן 28 ועוד בחורה. הטוסט הגיע, התחיל לרדת גשם אז הלכנו למגדל האופרה וישבנו שם בפנים באיזה שולחן. הוא אכל, המשכנו לדבר, באמת שהוא היה מאוד נחמד, וחתיך.

באיזשהו שלב הוא שאל אם אף פעם לא היה לי חבר, עניתי שברור שכן, אבל אף פעם לא ליותר מחודש פחות או יותר. הוא שאל למה, עניתי שאני לא יודעת, כי תמיד יש בעיות קטנות שכאלה, ובמקום להתמודד אתן ולנסות לפותרן אני ישר חותכת את החבילה, מה שנכון. הוא אמר שאני לא צריכה לעשות את זה, שאני בחורה מקסימה, שאם אני אתן לזה צ'אנס זה עשוי לעבוד, בלה בלה. אני לא טיפשה, אז לא ממש בלעתי את כל החרא הזה של  "את מקסימה", אבל לרגע קיוויתי שאולי יחסי הציבור הרעים שעשיתי לעצמי בשיחת הטלפון שלנו לא חתמו את גורלי, ואולי הוא יכול לחשוב עליי בצורה רצינית, לא רק כאיזו בחורה שהתחילה אתו ורוצה לזיין אותו. אחרי הכל – הוא חתיך, הוא נחמד, הבדל הגילאים בהחלט לא היסטרי, אולי זה יכול לעבוד. (ואולי לא).

אחרי כמה דקות של שיחה כזאת, הוא נישק אותי. והוא בהחלט מנשק טוב. הערב התקדם מאוד יפה, השיחה קלחה, צחקנו, התנשקנו, הכל נראה מצוין. הוא הציע שנחזור לאוטו, ואני לא הבנתי – השעה הייתה מוקדמת. שאלתי אותו אם הוא סינדרלה, אם הוא הופך לדלעת בחצות, והוא צחק וענה שלא. הייתי צריכה להבין שכשהוא אומר שצריך לחזור, הוא לא מתכוון "בואי, מאוחר, אני אחזיר אותך הביתה", אלא "יאללה, שברנו את הקרח עם איזו נשיקה טובה, עכשיו בואי נמשיך בכיוון הזה בֶמקום קצת יותר אינטימי". אני טיפשה.

אז חזרנו לאוטו, שמתי חגורה, הוא חייך חיוך ממזרי, שיחרר אותה ונישק אותי. עכשיו כבר הבנתי בדיוק במה מדובר. ולא רציתי. לא כי הוא לא חמוד, או נחמד, דווקא בגלל שהוא כן. לא היו לי אשליות כלשהן בסגנון "עכשיו נהיה חברים לעולם ועד", אבל כן חשבתי שאולי, אולי עשיתי עליו מספיק רושם טוב כדי שהוא לא יחשוב רק על איך להיכנס לי לתחתונים. ושוב – אני טיפשה. הייתי צריכה להבין שהוא לא ירצה שום דבר אחר, בייחוד מבחורה שהכריזה על עצמה מראש כפתוחה מינית בדרך התנהגותה ודיבורה. אבל הוא היה ממש חמוד, ולא רציתי שזה יתגלגל לשם כל-כך מהר, כי ידעתי שאז יגווע מה שזה לא יהיה שהרגשתי שיכול להיות, יגווע עוד בטרם התחיל.

"אני צריכה לחזור הביתה. אמא שלי קצת קשוחה, והיא תכעס אם אחזור מאוחר". החיוך שלו הבזיק בחושך, ופתאום קלטתי שאני נעולה באוטו עם בחור זר באמצע מגרש חנייה נטוש. "היא תכעס גם אם תחזרי עכשיו. אל תהיי כזאת, רק עוד חמש דקות." והוא נישק אותי, שוב ושוב, בתשוקה גוברת, ואני ביקשתי, שוב ושוב, שנלך הביתה, והוא – "רק חמש דקות, רק חמש דקות." כמו טיפשה, האמנתי לו. חמש דקות הוא אמר, חמש דקות נתתי.

אז התמזמזנו במשך איזה חמש דקות, ידיים נדחפות לכל מיני מקומות, אבל חמש דקות עברו, וביקשתי שנלך. "נו, את יכולה להתעכב עוד קצת, לא יקרה כלום, אמא שלך לא תהרוג אותך, וזה לא יקח יותר מדי זמן, תאמיני לי." זה לא מצא חן בעיניי. עדיין לא ממש נפל לי האסימון, לא בדיוק הבנתי מה קורה כאן, אז ביקשתי שיגיד לי – דוגרי – מה הוא רוצה. "את לא מעדיפה לגלות בעצמך?", הוא ענה, אפוף רמיזות מיניות שרק עצבנו אותי, והתעקשתי שיהיה כנה אתי, הוא ניסה להתחמק מספר פעמים, בסוף נכנע והודה – "אני רוצה לשכב אתך. wrong answer, dear. "תשמע, אני יודעת שזה נראה מוזר בהתחשב בשיחות שהיו לנו הערב, בטח הצטיירתי בעינייך מאוד פתוחה מינית, אבל אני לא שוכבת בלי אהבה. מין עיקרון דון-קישוטי שכזה".

מבט האכזבה על פניו היה ברור כשמש. הנחישות שלי התחילה מתפוררת, הרגשתי ממש רע עם עצמי, שאני נותנת לו רושם אחד, מפתחת אצלו ציפיות, ואז מתנהגת בצורה שלגמרי לא תואמת את מה שהצגתי. זה לא היה בסדר מצדי, אבל את הנעשה אין להשיב. "טוב, אז...", הוא אמר, בתקווה מחודשת, "יש דברים אחרים. ומאחר וכבר התחלת, כדאי שתסיימי את מה שהתחלת. זה לא נעים להשאיר אותי ככה".

-"די, נו, באמת שאני צריכה לחזור. זה לא חמש דקות, גם לא עשר, כבר מאוחר ואני רוצה הביתה".

הוא הביט בי, מבטו רציני.

"תראי, אני יכול ללכת הלילה לישון כשאני חושב עליך בחיוך. ומצד שני, אני יכול ללכת הלילה לישון עם כאבים. מה את מעדיפה?"

לא רציתי שהוא יילך לישון עם כאב ביצים. לא התכוונתי לגרום לזה בכלל, ביקשתי ממנו, עוד כשרק התחלנו להתנשק, שיפסיק ושייקח אותי הביתה, כי ידעתי שזה לא ייגמר. הוא זה שהתעקש "חמש דקות", ביודעו שחמש דקות לא יספיקו, ואני ביקשתי שוב ושוב שלא, והוא לחץ. מה יכולתי לעשות?

"אני לא רוצה שתלך לישון עם כאב ביצים. אבל כל העסק הזה ממש לא נוח לי".

יצא המרצע מהשק.

"אני מבין שזה לא נוח לך, אבל את לא יכולה להשאיר אותי ככה, נו, דקה אחת וזה ייגמר".

ובשנייה אחת, לפני שהספקתי להגיב, הוא שיחרר את הכיסא, הכיסא נפל אחורה והוא נשכב עליי, גופו כבד עליי ומראו ממלא את כל שדה הראייה שלי. פתאום קלטתי כמה מטומטמת אני, כמה מסוכן המצב שאני נמצאת בו.

"אל תדאגי", הוא אמר כאילו קרא את מחשבותיי, "אני מכבד את רצונך, ואני לא אשכב אתך, אבל את לא יכולה לעורר אותי ככה ואז להפסיק, יאללה, דקה אחת וזהו, תעשי לי טוב".

הייתי מספיק טיפשה ומספיק עם הרגשה רעה כדי לחשוב "טוב, נו, הוא צודק, זה באמת לא יפה, אם כבר התחלתי אני אסיים, ביג דיל, אעשה לו קצת ביד, הוא יגמור ונלך הביתה, זה לא יהרוג אותי, אין טעם שאני אעמיד פנים שאני מריה הקדושה כשאני לא".

אז שיתפתי פעולה, אם כי כשהוא ניסה לגעת בי חזרה הפסקתי אותו די מהר. אני לא כאן בשביל התענוג המיני שלי. אני עושה את זה כי לא הותרת לי ברירה, אבל בוא לא נאריך את זה יותר מדי, בוא נסיים עם זה וזהו, אני רוצה את הדובי שלי. כעבור מספר שניות הרגשתי אותו דוחף את הראש שלי למטה, לכאורה בעדינות, ואני התנגדתי, גם בעדינות. כך היה איזה פעמיים-שלוש, עד שהוא אמר מילולית, באנחת-סרטי-פורנו שהחליאה אותי – "אני רוצה שתרדי לי".