ו': למזלי לא עברתי שום טראומה רצינית בחיים שלי, אני מנסה לקחת הכל בקלילות ולהבין שזה חלק מהחיים. אבל קרו לי שני מקרים שדי הפחידו אותי, ואני מעוניינת לספר לכם:
מקרה 1:
חברה טובה שלי, א', באה אליי בחופש הגדול של שנה שעברה והחלטנו לרדת לגן שעשועים שהיה יחסית קרוב לבית שלי. השעה הייתה בערך 8 בערב, ושתינו היינו לבד בגן השעשועים - מכיוון שהחשיך כבר וכל ההורים הלכו עם ילדיהם הביתה. א' ישבה על מתקן טיפוס מחבלים בצורת פירמידה, ואני עמדתי מולה ודיברנו. פתאום ניגש אלינו בחור צעיר כבן עשרים, ושאל אותנו "בנות, אפשר לדבר איתכן בצד?" אני הסתכלתי עליו המומה, קפאתי. כל מה שאני זוכרת ממנו את פני הביצה, השיער השטני הקצוץ והעיניים הכחולות והפעורות שלו, אני זוכרת שמשהו לא היה בסדר איתו, כנראה שהיה שיכור או מסומם, הוא התנדנד מצד לצד. האיש הזה ואני הבטנו אחד בשניה ולא הייתי מסוגלת לענות. חברה שלי ראתה שמשהו לא בסדר איתי וענתה לו "כן, עוד מעט". הוא הסכים ואמר "טוב, אני אשב על הספסל ואחכה לכן שם".
אני כל כך נבהלתי, ואמרתי בשקט וברוסית לחברה שלי (בתקווה שהוא לא יודע רוסית ושהוא לא ישמע) "א', תרדי מהר, הוא מפחיד אותי. בואי נברח". היא הסכימה איתי. פתאום היא ראתה כלב גדול ושחור שהיה שייך לאיש הזה (כשרק הגענו לגן השעשועים ראיתי אותו מסתובב עם הכלב), ול-א' יש פוביה מכלבים, היא לא הייתה מסוגלת לרדת מרוב פחד. התחלתי להציק לה שתרד אבל היא לא היתה מסוגלת, והאיש שישב חיכה לנו וכל הזמן קרא לנו לבוא אליו. בסוף א' ירדה מהצד השני של המתקן כשהיא עדיין מבוהלת עד מוות מהכלב, והתחלנו ללכת בהליכה מהירה מגן השעשועים, לא רצינו שיראה אותנו בורחות. הסתובבתי לרגע וראיתי אותו יושב כשהיד שלו באזור איבר המין, אבל לא ראיתי אם היא הייתה בתוך המכנסיים או לא, והוא פשוט צעק "בנות! תחזרו!". כשהיינו בטוחות שיצאנו מטווח הראייה שלו, התחלנו לרוץ כמו מטורפות וחברה שלי משכה אותי בכוח מכיוון שאני לא בן-אדם ספורטיבי, עד שהגענו לבית שלי והסתגרנו.
מקרה 2:
החטיבה שלי הייתה ממוקמת בסוף העיר, ומשפחתי ואני גרנו בצד השני של העיר, ולכן הייתי צריכה לנסוע באוטובוס כל בוקר ובצהרים. בימי ששי, כשכל החטיבות והתיכונים מסיימים מוקדם, אני הולכת ברגל לסבתא שלי מכיוון שאני לא מסוגלת להיות באוטובוס מלא אנשים. הדרך מהחטיבה שלי לבית של סבתא שלושה קילומטרים והיא עוברת דרך רחוב מאוד ארוך. אז ביום שישי אחד כשהלכתי באותו רחוב, עברתי ליד בית פרטי שסביבו בנויה גדר אבן שהפרידה בין השטח הפרטי לרחוב. הבית עצמו היה בערך חצי מטר מעל לקרקע (אין לי מושג איך להסביר את זה). אז הלכתי לתומי, ופתאום אני שומעת שמישהו משתעל. אני מסתכלת למעלה על הגדר, ורואה איש בסביבות גיל העשרים, שיער בלונדיני, עיניים כחולות ופנים יפות. המשכתי ללכת למרות שהסתכלתי עליו. הוא הציץ דרך השיחים והצמחים שהיו בבית הפרטי והביט עליי, בלי שום הבעה על הפנים. חשבתי "נו טוב, האיש הסתכל על הרחוב והוא השתעל, אין בזה שום דבר מוזר", והמשכתי ללכת.
ביום שישי הבא, באותו מקום ליד אותו בית, שוב שמעתי מישהו משתעל וראיתי אותו שוב. הכל קרה בדיוק כמו בפעם שעברה, אפילו חשבתי אותו הדבר. אחרי שהמקרה הזה הפך לשיגרה של יום שישי, הלכתי באותו רחוב כמה מטרים ספורים מהבית והסתכלתי על הגינה, וראיתי כפות רגליים בסנדלים, שהולכות מהגדר שצופה על המקום שבו אני עמדתי למקום "הרגיל" שלו. ואז, באותו יום שעברתי שם, הוא השתעל שוב. לא האמנתי! הוא פשוט עוקב אחריי! מאז אני לא עוברת במקום הזה לבד, כי שמתי לב שכל פעם שאני עוברת שם עם עוד מישהו הוא לא עושה את זה, אפילו כשזה יום שישי.
חוץ משני המקרים הללו לא היו מקרים שהייתי מפוחדת ליד גברים. כמובן שהיו הערות משפילות ופוגעות מגברים שסתם עברו לידי ברחוב, או ידיד שגלש כל הזמן לנושא המיניות ושאל אותי שאלות שלא היו נעימות לי. וכמו שאמרתי, המקרים האלו לא השאירו בי שום טראומה, רק פחד קטן מהמקומות האלו.
לסיפורים (אנא כתבו את הכינוי שאתם מעדיפים):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
