9/2006
 הרגשתי כמו מלאך, לא מהעולם הזה
lonely rotem פתחה בלוג לתיעוד מה שעובר עליה מאז שנאנסה בברוטליות ברחוב, ממש ליד ביתה. סביר שהמקרה שלה דווקא כן נכנס לסטטיסטיקה הרשמית - אז מה. זהו אחד הפוסטים מבלוגה, שימו לב שיש לה גם חיים מעבר לאונס:
תהליך האונס שלי
כמו שאמרתי ולמי שלא עוקב... נאנסתי לפני בערך חצי שנה...
אני לא יודעת מי אנס אותי, המנוול ברח על נפשו במהירות של טיל.
אני לא רוצה לדעת מי הוא היה
אני לא רוצה לדעת מה שמו
רק הייתי רוצה שהוא ייתפס כדי שאף אחת בעולם לא תצטרך לחוות את המעשה הזה שוב...
הבעיה שיש כל כך רבה כאלה בארץ ובכלל בעולם.
הייתי במכון הכושר שלי... הוא היה בעיר שלי – תל אביב... הייתי הולכת למכון הכושר בערב-לילה, אז הלכת לבד ו... היה חשוך.
סיימתי שעה שלמה במכון הכושר שלי... גאה בעצמי על המאמץ שהשקעתי ועל זהו... אני סוף סוף בדרך הנכונה לחיים הטובים.
הדרך מביתי למכון הכושר לא ארוכה במיוחד... 15 דקות גג. אז יצאתי ממכון הכושר, מזיעה, עם בגדים קצרים ומחטבים... וכדי להגיע הביתה הייתי צריכה לעבור בקניון, שהיחה דרך קיצור... אז עברתי בקניון.
יצאתי מהקניון - כבר לא מזיעה, אחרי כמה דקות טובות עם מזגן... יודעת שעכשיו מחכה לי דרך חשוכה וארוכה בחוץ.
התחלתי ללכת בשביל ארוך... ארוך מאוד, שבאמצעו יש פיתולים, כבישים, בתים חשוכים שכמעט ולא רואים... ואני גרה באחד מהם. הלכתי והלכתי... לא חשתי בשום דבר... לא ידעתי ששינוי כזה עצום וכואב עומד לפתע לקפוץ לי מול העיניים בלי התראה מקדימה... ובלי שלום וסליחה.
הייתי ברחוב החשוך... מצדי היה גן שעשועים ומאחורי שמעתי צעדים... הצעדים נשמעו חלשים... מישהו שלא הלך ממש מהר... אבל בכל זאת, לאחר הרבה סרטים מפחידים שראיתי, למדתי מהם להסתכל אחורה או פשוט ללכת יותר מהר.
הסתכלתי אחורה... זה היה אדם לבוש בז'קט שחור ומכנסי טייץ... היה חושך אז לא הצלחתי לזהות את פניו.
פחדתי... למרות שלא ידעתי מה הולך לקרות.
לפתע צעדיו נהיו חזקים יותר ומהירים יותר וכך גם צעדיי... אני רק נזכרת בזה וכל גופי מתחיל לרעוד מחדש - אזכור זאת תמיד כרגע הכי מפחיד בחיי.
הוא פתאום עבר לידי... משום מקום... איך הוא כבר הגיע לידי? הוא היה מהיר, כנראה... יותר מדי... ועוד לחשוב שהייתי יכולה להתחמק.
הוא עבר לידי ותפס בזרועי... קראתי לעזרה אבל צעקותיי היו חלשות מדי... אמרתי הצילו מספר פעמים ושאלתי אותו מיהו ומה הוא עושה... שאלות לא רלוונטיות... מיותרות. כבר אז ידעתי מה הולך לקרות.
הוא הצמיד אותי לקיר של בניין - הוא לקח אותי אל מאחור, פחדתי כל כך, הרגשתי כל כך לבד, כאילו – זהו, נגמרו בשבילי החיים. הוא הוריד במהירות טילית את מכנסי הלייקרה שלי, שהיו קצרצרים עד מאוד ושם את ידיו לפניי וחסם אותי... לא יכולתי להימלט מפרצופו המרושע - שנראה כל כך תמים אך מה שבפנים...
ניסיתי לצרוח, אך כל פעם מחדש הוא סתם את פי... הבנתי שזה בלתי אפשרי... הוא פתח את הרוכסן של המכנס שלו... רעדתי, לא רציתי שזה יקרה... הייתי עוד בתולה... פחדתי בעיקר מזה.
לא היה קונדום... זה לא מה שעניין אותו - רק צרכיו שלו.
הוא הוריד למטה את המכנס ואז את התחתון... הוא שמט את התחתונים שלי וזה היה הרגע בו הכל התמוטט.
זה קרה... כבר לא הייתי בתולה - הייתי ילדה שנאנסה באכזריות.
הוא החדיר לי פנימה... הרגשתי אותו בתוכי, הרגשתי כל כך מלוכלכת.
הוא הרים את רגליי שיעטפו אותו... ולא הייתה לי ברירה, זה כאילו שחיבקתי את מותניו עם רגליי...
וזה כאב... כל כך כאב.
הרגשות שלי היו כל כך מעורבבים... כל כך מעורפלים.
התחלתי לצרוח והוא שוב סתם לי את הפה... הוא גנח וזה גרם לי לבכות... רק אז הבנתי מה קורה.
לאחר זמן קצר מאוד... זה נגמר. הוא אמר "זהו בייבי, לכי לאמא" ואני רצתי כשבדרך אני מתלבשת מהר ובוכה לאמא... נפלתי בגלל לבנה שלא הייתה מונחת במקום... וזה היה כבר כל כך קרוב לבית שלי...
הוא כבר ברח.
אשה אחת מצאה אותי... וראתה שעובר עליי משהו ושאני במצב לא טוב... היא ידעה מי אני, היא הכירה אותי... עבר עוד איש אחד ברחוב... היא אמרה לו לשמור עליי לכמה שניות ולהזעיק אמבולנס, בזמן שהיא קראה להוריי... הוא היה אדם זקן וכה נחמד...
אחר כך מצאתי את עצמי בבית חולים, עם ההורים שלי, עושים שיחה ושואלים איך זה קרה, מי זה היה והייתי בשוק... הרגשתי כמו מלאך, לא מהעולם הזה... אחד שמסתכל על הכל מלמעלה ולא מבין עדיין מה קורה.
סיפור זה התפרסם במדור "מוטרדות" של נענע.
מומלץ מאד להציץ בדיון המעניין שהתנהל בפוסט הקודם בין רם לנירית.
מגזין הנשים COSMOPOLITAN מעוניין לפרסם סיפור של הטרדה מינית. הסיפור יובא במסגרת המדור "הסיפור האמיתי", שעוסק בנשים צעירות שעברו משבר (בגידה, אנורוקסיה, התעללות וכו') אך גדלו ממנו והמשיכו בחייהן. המערכת פנתה לבלוג על מנת לאתר מישהי שתסכים להתראיין ולספר את סיפורה, אפילו בעילום שם!
אם יש כאן מישהי שמוכנה להתראיין - צרי איתי קשר באמצעות המייל ואני אקשר אותך עם המפיקה (שפנתה לכאן דרך המייל של הבלוג).
מי שמעה? מי יודעת?
לסיפור:
לסיפורים (לא לשכוח כינוי מועדף):
[email protected]
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
