mybody

כך כתבה מחילה:

לא יהיו כאן שום תיאורים גראפיים.

בואו נעשה כאילו אתם אלוהים עכשיו, מסתכלים עלי.

אני ילדה בת 10. ראיתי כמה סרטים כחולים בכבלים הלא חוקיים כשהייתי לבד, והייתי לבד כל הזמן.

אחי בן 5. זה היה כאילו משחק. ידעתי שמשהו לא בסדר בזה אבל לא יותר גרוע מלהגיד לו לאכול כפית של מלח כדי לצחוק מהתוצאות.

אמא גילתה. התגובה שלה והסחיטות שלה אותי כדי שלא תגלה לאבא הסבירו לי בעקיפין כמה נורא מה שעשיתי.

עכשיו בואו נעשה כאילו אני כותבת לאחי ולא אליכם, אלמונים. כמובן שזה נפסק לתמיד אחרי שאמא גילתה, אחרי שאני הבנתי. כמה חודשים אחרי זה ראיתי אותך עושה מה שעשית להוא בן התשע בחדר שלך. הוא לא הכריח אותך. הוא בטח גם אמר לך שזה משחק. כאילו טבעתי על המצח שלך את המילים "אני חפץ". כשראיתי את זה, סחטתי אותך ואמרתי שאגיד לאמא על כל מיני מקרים כשעצבנת אותי בחיי היומיום. אמרת לי כמו מבוגר: את בנאדם רע.

הרביצו לך בבית הספר. היו לך קשיי למידה. כמה רבנו, זוכר? ניסינו להרוג זה את זו. ניסינו להשבית את המסגרת המזעזעת הזו שקשרה אותנו.

כמה שנים אחר כך, כשהתבגרנו, ביקשתי סליחה והתפלאת. אף פעם לא האשמת אותי.

בוא נחזור לזה שאתם אלוהים. אתם סולחים?

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]