אנה הירושלמית ניסתה להתחמק מהרמזים המטרידים שהפנה כלפיה נהג המונית שעמו נסעה, אבל בסוף הוא תקף אותה בכל זאת.
נסעתי הביתה מהעיר במונית (כן, אני את הלקח שלי למדתי - או שאני עם חברה, או במושב האחורי). הנהג הזקן והקירח כל הזמן דיבר איתי בנחמדות ואמר דברים כמו "את אוהבת וודקה?", "עישנת מתישהו סיגריית כיף?" סיגריית כיף??!! "אני אוהב לעבוד בלילות, רוצה מתישהו להתקשר אליי, נשתה ארומה, נעשן סיגריית כיף" וכך הלאה. הוא באמת הציע לי סמים! התעלמתי ממנו וניסיתי להראות לו שאני לא רוצה לדבר.
בסוף, כשהייתי צריכה לצאת, הוא חייך באופן הכי מכוער שראיתי, שם יד אחת על העורף שלי, ו... דחף את הלשון המגעילה שלו לפה שלי! נישק אותי, אם אפשר לקרוא לזה ככה - בפיו המלא רווחים בין כל השיניים!
השתחררתי ממנו מיד ואמרתי לו "אממ, ביי". יצאתי מהמונית והלכתי בלי להסתכל אחורה. חשבתי שהכל יעבור לי, אבל אני עדיין מרגישה בחילה כל פעם כשאני נזכרת בזה. ועכשיו אני חושבת - אם ככה זה השפיע על מישהי כמעט בת 17 (למרות שאני יודעת שזה לא חשוב כמו הרבה סיפורים אחרים שהתפרסמו כאן) - איך זה משפיע על ילדות קטנות? זה בטח הורס להן את החיים והן פשוט לא יכולות לצאת מזה... איכשהו אני תמיד מרגישה שמשהו מחלחל אלי בכל פעם שאני רואה סמל צהוב של "מונית" מעל האוטו.
אני יודעת שזה טפשי, אבל החלחלה הזאת! זה היה כל כך דוחה! זה בסדר? למה מותר להם? מי נתן להם רשות????
בתקווה שכל הבנות הקטנות יישארו תמימות רק עוד קצת.
הפוסט עלה גם בפוליטינט. להצביע שם.
אנה הירושלמית מרגיעה אתכם בתגובתה:
אני אתגבר, תודה 
אתם מתחילים לשכנע אותי שזה באמת באשמתי, מדור מוטרדות, נענע.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
