בעקבות הפוסט הקודם:
peter pan:
נראה שפיספסתי את המסיבה. הלך לי המחשב ולכן לא הייתי פה. הגבתי לכמה מהתגובות תחת השם "בן", וכבדרך אגב אני חייב להתנצל על הדרך הצינית והלא חביבה שבה הגבתי בחלק מהפעמים. מעבר לזה נהניתי לקרוא כאן הרבה תגובות שהפכו לשיחות מעניינות בנושאים מעניינים. אז תודה. כיף לגלות אנשים טובים באמצע הדרך.
city-zen:
אני המום.
מרמת הבהירות שבה אתה רואה את הדברים.
איזה מלאך נגע בך והוציא אותך משם?
או איזה חלק בתוכך היה כל כך נחוש וממוקד?
peter pan:
אני לא נחוש, לא ממוקד ועדיין לא יצא לי לראות מלאכים. קיבלתי עזרה, ואני עדיין מקבל עזרה מאנשים שמבינים אותי, אנשים שעברו בעצמם חוויות רגשיות דומות.
דולצינאה:
עכשיו כשהעלת את הנקודה הזו, זה גרם לגלגלי מוחי להסתובב קצת יותר... מדוע באמת הוא לא טורח להסביר את דבריו? האם הוא חושב שעצם הפוסט הזה עושה את שלו? אני לא חושבת כך,נראה לי מן הראוי שאם הוא כבר רואה לנכון לשטוח פה את סיפורו, הוא צריך גם לעמוד מאחוריו ולהצדיק את קיומו כאן.
peter pan:
אני מבין שאת כועסת, אין לך יותר מדי חמלה כלפי, ואני מאוד מבין את זה. הסיפור הזה הוא רק קמצוץ מכל החרא שפיזרתי מסביבי במשך הזמן הקצר מאז שנפלטתי לעולם, ותארי לך שאני כן יודע כל מה מה שעשיתי או לא עשיתי - גם אני לא יותר מדי סלחן כלפי עצמי, מטבעי. הנקודה שניסיתי להעביר היא, שאשמה ואחריות הן שני מושגים מאוד דומים, ואין לשתיהן מקום באותה עיירה. אשמה גוררת עוד אשמה, אחריות גוררת עוד אחריות. אז ברור שעדיף להחזיר את הזמן אחורה ולתקן את כל מה שלא נראה לי.
peter pan:
זה נכון שהיא מסכנה, אבל גם אני מסכן וזה באמת איכס לפעמים להיות מסכן. אז מה?
דולצינאה:
התלבטתי רבות אם להגיב את התגובה הזו, מפני שאין בפי דברי חוכמה או הארה, ומישהו פעם אמר לי שאם אין משהו חכם לומר מוטב לשתוק... כנראה שזהו סוג של הרגל... כשקראתי את הפוסט הציפו אותי רגשות מאוד אמביוולנטים (דבר שקורה לי לא מעט כשאני נתקלת בסיפורים כאלו.) מצד אחד ישנו תמיד החלק בי שכועס מאוד על התוקפן, ומצד שני אני מסוגלת לראות גם את הצד של הקורבן כביכול, שתרם למצב, במיוחד כשמדובר במערכות יחסים פוגעניות. כעס וחמלה יחד. אני לא אכנס אל תוך סוגיית ה"אביוז" שקראתי שדנתם בה בתגובות הבאות, אבל רק אגיד שלכל אדם יש איזשהו יצר הרס עצמי בין אם בנחבא ובין אם בגלוי ובמודע, במידה כזו או אחרת..וזה תקף לכל אחד מן הצדדים במערכת היחסים. הדבר היחיד שקצת צרם לי לעין בפוסט הווידוי של הבחור הנ"ל הוא שהיתה לי הרגשה שהוא קצת מסיר את האחריות מעל עצמו, על אף הכוונות הטובות ועל אף האמרה שלו שהאשמה פנתה את מקומה ללקיחת אחריות על מעשיו. היה כאן משהו מעבר לניתוק שלו מהעולם ומרגשותיו ומרגשות אחרים באותה תקופה,כפי שאמר.... יש לי הרגשה פה, שהוא זיהה חולשות שלה וידע לנצל אותן לטובתו,וההתנהגות הזו היא משהו מעבר לטעויות של גיל ההתבגרות,כמו שרם אמר, שזהו גיל מבלבל בו אתה לא בדיוק קשוב לצרכיו של הזולת.. בכל מקרה ובלי כל קשר לתגבותי זו, אני מעריכה את נכונותו של הבחור להפתח ולספר. ואני מקווה מאוד שהרוח הזו שמאפיינת את דבריו לא תתנדף בשעת המבחן האמיתית (גם בחיים החדשים וגם במערכת יחסים חדשה).
peter pan:
קודם כל אני מעריך את האיפוק שלך, וגם את הפיקפוק, ובהחלט יש במה לפקפק, הרי תמיד הייתי יצור מפוקפק. אז אני יכול רק להצטרף לאיחול שלך, שבאמת בפעם הבאה אני אחכים ואלמד, אולי אפילו ממך- איך להתאפק.
סתם קפץ לי לראש, מדברים כאן המון על צדק, וזה מזכיר לי שיר דיכאון מפורסם שאומר "אין צדק בעולם כלל", והאמת היא שאני דיי מסכים איתו, אפילו שאני שונא מזרחית, כי זה פשוט ככה, אין צדק בעולם כלל. באמת, סתם קפץ לי לראש.
אקס-אקסטקימיסטית:
מפריע לי הקישור שאתה עושה לסמים. אני מכירה הרבה אנשים שעישנו ומעשנים הרבה מאוד ובחיים לא היו מתייחסים בשיטתיות כלפי אף אחת בצורה מבזה. הקישור שאתה עושה נובע אולי מתוך צורך להתגונן מהאשמות שעלולות לצוץ. אני רחוקה מלהאשים אותך. אני חושבת שהסיפור שלך לא מתחיל בסצנה עם הבחורה הזו. אני חושבת שההתרחשות שאתה מתאר היא השתלשלות של תגובות לארועים אחרים בחיים שלך. ואולי כדאי לדבר גם על האירועים ההם כי דרכם נוכל ללמוד מה מביא אותנו להתעלם מאלו שנמצאים לידינו, אלו שאנחנו אמורים לאהוב אותם. ובית דין לא ישכנע אותי שזה בגלל הסמים.
peter pan:
אני לא בית דין וגם לא אמרתי שזה "בגלל הסמים", אבל אני שמח שכתבת מה שכתבת כי זאת נקודה שצריך להבהיר. הגלגולים הלא נעימים שלי בחיים מתחילים בגיל שנה בערך אבל לא התכוונתי לכתוב את כל הסיפור חיים שלי אלא רק את החלק שקשור באותה מערכת יחסים, כי בכל זאת, את יודעת... הסמים הם לא תירוץ, הם נתון. אני לא עוסק בתירוצים והצדקות כי אני יודע שאין לי על מה... מה שהיה היה ואין לי שליטה על זה יותר, אבל מה שהיה בהחלט הושפע מהשימוש בסמים, זה מה שאפשר לי להתנתק ממה שאני עושה ולא לשים לב למה שקורה מסביבי. יש לי שליטה רק על מה שאני עושה מהיום והלאה, ובכנות אני משתדל כמיטב יכולתי לעשות טוב, אבל אני לא מושלם וכנראה שגם לא אהיה אף פעם.
Noah:
נחמד לשמוע שיצאת מזה, משום שהבחורה שבה פגעת לא הולכת לצאת מזה והיא הולכת להיות עם הצלקת שאתה עשית לה כל החיים שלה. אל תטעה בין אשמה ללקיחת אחריות. אתה אשם ובנוסף גם חסר אחריות, שלא יהיה לך ספק פה. נורא קל לזרוק את כל זה על אחריות ולאמר "לא הייתי אחראי, אז עכשיו אני יכול להרגיש טוב עם עצמי". אם אתה באמת רוצה לעזור לעצמך, קודם תודה באשמה שלך ואחר כך דבר על חוסר האחריות שלך.
peter pan:
אני אשמח להגיב למה שכתבת, אפילו שקשה, אם כבר מדברים על בורות. מנקודת המבט שלי, זה שהיה בתוך הסיפור בעצמו, גיליתי שאשמה זה הדבר שהכי קל לקחת על עצמך - כי זה פותר אותי מאחריות. כל אותו זמן הייתי עושה מה שעשיתי והרגשתי אשם אבל המשכתי לפגוע, בהרבה אנשים מסביבי. כמו שאמרתי - משם לא תבוא הגאולה. אני לא דיברתי על חוסר לקיחת אחריות, אלא על לקיחת אחריות, ומכאן אפשר לראות כמה בלבול יוצרים הניואנסים הקטנים שהמוח שלנו מייצר, כי בעצם מה שאמרת לי בתגובה שלך זה - עזוב אותך אחריות, תהיה אשם ותרגיש רע, אבל אולי מה שאת לא יודעת זה שכשאני מרגיש רע יש לי נטייה לפזר רוע מסביבי. אז באיזה צד את?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
