girl in snow לא אוהבת לראות עד היום את מי שהיו השכנים שלה מהבניין. המיניות שלה שלמה ומשוחררת, והיא ממש, אבל ממש לא קורבן של אף אחד. רק הנסיבות שבהן מצאה עצמה היו לא טובות :
ברמה העקרונית אני מאמינה שאין צורך להגן על נשים ממיניות. אם הבוס מציק אנחנו יכולות להגיד לא. לדעתי הסרת כל המיניות ממקום פומבי היא הרוע. כי אם לא דנים במיניות ולא חושפים אותה לאור, כל רצון מיני הופך להטרדה וכפיה וזה פוגע בגברים ובנשים כאחד. הקהילה שבבלוג שלי אנחנו אומרות בפירוש שאין לנו בושה. אנחנו לא אשמות ואין לנו במה להתבייש אין לנו ממה לפחד אנחנו לא מבקשות רחמים. אולי יכולנו להגיד לא ואולי אמרנו אבל זה לא משנה כי אנחנו לא צריכות רחמים ולא נישתוק. הגישה הזאת מסמלת עבורי חוזק ושליטה על המיניות מצד הנשים, בניגוד לגישה שטוענת שאישה, בהיותה אישה, לא יכולה להתמודד עם מין בכלל. היא יכולה וצריכה להיתמודד.
הסיפור שלי הוא כזה:
בגיל שש עברתי לארץ חדשה, גרנו בבניין רב קומות. בבניין היו שני בנים ובת כולם בכיתה ג' וקרובי משפחה אחד של השני ואם אני לא טועה היה להם גם ידיד בגילי, בן. הם די מררו את חיי אבל יום אחד הם אמרו לי שאני חיבת להתפשט בפניהם. שאלתי למה והם ענו שהם יותר גדולים. אותי לימדו שזה תירוץ מספיק, ולמרות שהייתי מאד סקפטית - עשיתי את זה.
הם נגעו בי. אני לא זוכרת הרבה חוץ מזה שבאיזשהו שלב הגיע הילד הקטן ואני דרשתי שהוא יתפשט כי הרי הוא היה קטן ממני. הם צחקו עלי. אני לא זוכרת הרבה חוץ מזה שאמא שלי נכנסה גירשה אותם והסבירה לי שהיא מבינה שהם רצו לראות מה יש לילדות למטה אבל זה לא בסדר להראות להם. אני לא יודעת מה היא חשבה שקרה. עד היום, אם אני שומעת על אחד הבחורים האלה - נהייה לי רע. אף אחד לא יודע.
אני לא קורבן. מעולם לא הנחתי לעצמי להפוך לכזאת. הם אשמים במאה אחוז.
בגיל 12 חדלתי ללבוש חצאיות כי היו שני בנים בשכונה והבית ספר שהפליקו לי על התחת כל פעם שהם ראו אותי.
בצבא היה מישהו שהתחכך בי באוטובוס ועשה ביד תוך כדי. לא אמרתי לו "לא" ובגלל זה העניין לא מטריד אותי. לא ניצלתי את זכות הווטו שלי מה שאומר שהכל הוא אי הבנה.
אני לא יודעת אם הגישות הקיצוניות שלי למין או מיניות נובעות בגלל או למרות המיקרים, אבל אני לא פגומה. המיניות שלי שלמה ויקרה לי כמו שהיא - חופשיה ומשוחררת. שלא תעשו ממני קורבן של אף אחד. אני חזקה מכדי להיות קורבן. רק מצאתי את עצמי בנסיבות לא טובות שבהן לא יכולתי לעצור. אבל הם לא נגעו לי בנשמה.
[email protected]
any
בבלוג זה
בכל הבלוגים
