mybody

נפגעות ונפגעי תקפה מינית מכונים פעמים רבות "שורדים", תואר בעל משמעות המצביע על העובדה שהאדם חווה חוויות קשות, מטלטלות והרסניות, ויכול להם. גם כאן, כמו מול שורדים אחרים, שחוו מוראות קשים ואיומים יותר, נשאלת השאלה "מדוע שתקתן", או בגרסה שונה מעט - "מדוע לא עשיתן כלום כדי למנוע זאת?".

שאלה זו נובעת מנקודת השקפה לפיה שני הצדדים שווים, ולפיכך כוחו של האחד שווה לכוחו של האחר. השקפה זו היא תמימה במקרה הטוב, מתחסדת במקרה הרע, בייחוד לאור העובדה שמצד אחד יש אדם אחד, שלעיתים חבריו תומכים בו, ומהצד השני יש לא רק אדם אחד, כי אם חברה שלמה ששותקת.

הישראלים מתגאים, ובצדק, ביכולתם להגיש עזרה. במלחמה האחרונה עשרות אנשים פתחו את ביתם לזרים."אנחנו לא אמריקה", זו לא סתם אמירה - זו הבעת עמדה. אנחנו נכנסים אחד לחיי השני, ואצלנו אנשים לא יישארו רעבים, אבל אם מישהי תצא בוכייה מחדר סגור, או אם נראה את ילדי השכנים מכוסים בחבורות כחולות, לא נתערב. כי "לא יפה להתערב". כשאנחנו מעלים על נס את זכות האדם לפרטיות, אבל מתעלמים ממצוקת החלשים, זו חברה מתקרנפת, שמעדיפה לעצום עיניים בתקווה שהמבול לא ירד עליה.

בשנים האחרונות דיברתי עם עשרות נפגעות תקיפה מינית (יש גם לא מעט נפגעים, אבל רובן המכריע הן עדיין נשים). בשלב מסוים כולן מגיעות לנקודה הכואבת באמת - השתיקה. שתקו כי חששו שלא יאמינו להן, או יותר גרוע - יאמינו להן, אבל יאשימו אותן...

יש לא מעט נשים שאומרות שחוויה אחת של חוסר אונים, מתמשכת או חד - פעמית, עדיפה על איבוד שליטה מוחלט על החיים - מה שקורה לא מעט כשנשים מתלוננות, ולפתע פתאום חייהן שלהן נקרעים מעליהן במהלך המשפט.

לא פחות כואבת ומייסרת היא שתיקת החברה. שהרי המסר כאן הוא מאוד ברור. "אל תערבו אותנו, לא מעניין אותנו". כשכולם יודעים ואיש אינו אומר דבר, אין שום זכות מוסרית לאיש מעדר השותקים לבוא בטענות ולשאול למה הקורבן שותקת.

בשנת 1989 רעשה הארץ כשהתברר שמותה של פעוטה הייתה יכול להימנע אם הרופאים שטיפלו בה פעם אחר פעם היו מדווחים על ההתעללות הנוראית שעברה. כתוצאה מהלחץ הציבורי חוקק "חוק חובת דיווח", הקובע כי על כל אדם מבוגר שיש לו יסוד סביר לחשוב כי נעברה עבירה כלפי קטין או חסר ישע - לדווח על כך למשטרה. החוק לא ממש ממומש עד היום, וחבל שבישראל של 2006 איש אינו ממהר לנסות לעשות מעשה כשהוא חושב ו/או יודע על מעשי אונס ואלימות כלפי נשים.

חברה שמסתתרת מאחורי חוקים, ואינה עורכת בדק בית בנורמות החברתיות שלה עצמה, מאבדת את זכותה המוסרית לתהות מדוע הנאנסת אינה זועקת.

*

עדי בר ערכה את "התשמע קולי", קובץ עדויות של נפגעות ונפגעי גילוי עריות שיצא בשנה שעברה בשיתוף עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. הקטע פורסם לראשונה במעריב.

הקטע פורסם גם בפוליטינט.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

תלמיד מהשכבה של לני סיפר לה ששמע על הסיפור הקודם שלה, ואז התנפל עליה בנשיקות. 

לפני כמה ימים היה לי טיול לצפון עם הכיתה שלי... בנסיעה, בדרך חזרה הביתה באוטובוס, מישהו מהשכבה שלי בא אלי למושב שלי (ישבתי לבד כי רציתי לישון ולא היו אנשים מהסביבה הקרובה שלי באוטובוס) ואומר לי:

"שלום לך....... את בסדר?"

"כן, למה שאני לא אהיה בסדר?"

"שמעתי מה ט' עשה לך..."

אני מסתכלת עליו במבט של... ומה אתה רוצה שאני אעשה עם המידע הזה?? פשוט אל תגיד את זה...

"אה..ו...."

"סתם רציתי שתדעי שאני יודע..."

"אוקיי.. עוד משהו..??"

"כן..."

אחרי שאמר "כן" הוא נשכב עלי והתחיל לנשק אותי. ניסיתי לצעוק אבל אני לא כל כך יכולה כי אני גם חולה וגם נהייתי צרודה מהטיול הזה, אז השילוב של שניהם יצר חוסר יכולת לדבר... הוא מנשק אותי ואני נאבקת בכוח ובכובד שלו. הוא השאיר לי סימנים כחולים בידיים ובכתפיים עם הכוח שהוא הפעיל עליי...

לא אמרתי על זה כלום לאף אחד... אף אחד לא יודע על זה חוץ מכם...

ושוב... אני צריכה להמשיך בחיי כאילו כלום... אני רוצה להמשיך ככה... אין לי ברירה כל כך... אחרי שני הסיפורים ששלחתי לכם אני ממשיכה לעשות את כל מה שאני אוהבת לעשות... אני לא נותנת לחלאות האלה להרוס לי את החיים...

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

ליולי לא היה נעים להגיד לא, אז היא "רק" הזיזה לו את היד. אחר כך השתתקה, מה שכנראה גרם לו להניח שהיא "מסכימה". וזה כבר קרה לה יותר מדי פעמים.    

בסיפור שלי מדובר פחות בהטרדה מינית אלא בחוסר מודעות למצבים האלה, שגם זה קורה, שגם לזה צריך לייחס חשיבות. הקטע הזה של ה"לא נעים לי" והתמימות והרצון לנסות דברים חדשים למרות שמרגישים איתם כל כך רע אחר כך. עד היום קשה לי עם מגע. עם אינטימיות. ולא רק בגלל הסיפור הזה, זה בהחלט לא המקרה היחיד שהיה לי בסגנון הזה.

הסיפור שלי מתחיל בשנה שעברה, בכתה י'. שעה שמינית בשיעור לשון, אני משתוקקת לסיים את השיעור המייגע הזה ולעוף הביתה. אני מקבלת טלפון מחברה שלי שלומדת בבית ספר אחר בעיר: "אני בתחנה המרכזית, הכרתי שני חיילים כל כך שווים שבא לך למות. תגיעי לכאן ונאסוף אותך, ניסע לאנשהו". ואני, בתור אחת שחובבת בנים אך לא בצורה כזאת (בייחוד שרחוק יותר מדי - לא הגעתי עם אף אחד) היססתי... שכנועים קלים של בערך 10 דקות מצדה, ואני בפנים. נכנסתי לאוטו - שני חמודים, לא יותר מדי. מנומסים. אחד אפילו מוריד גבות.

בשלב יותר מאוחר הגענו לאזור מבודד. הם החנו את האוטו והחברה ואחד מהם הלכו להתבודד. השני שנשאר איתי באוטו לא התגלה כאיש שיחה ואני כבר התחלתי להשתעמם. הבחור לא בזבז זמן והתחיל להתקרב, לפלרטט, ללטף. מתנשקים. לאט לאט הוא מתחיל לאבד שליטה על הידיים שלו אך בשניות ריסנתי אותו. הראיתי לו שאני לא רוצה, זאת אומרת כשהוא ניסה להכניס את הידיים שלו מתחת לחולצה שלי העפתי אותן משם בלי להסס. וזה כמובן לא מנע ממנו לנסות עוד מספר פעמים.

זה הגיע לסקס יבש, ולזה דווקא לא התנגדתי. אבל תוך כדי פשוט סבלתי. לא היה לי כיף והוא ממש הכאיב לי. הוא ראה את זה, אני לא חושבת שהיה לו כל כך איכפת. הרגשתי כמו בובה שם, ממש כמו בובה. כאילו הוא מזיין את המושב של המכונית. עצמתי עיניים וניסיתי לחשוב על משהו אחר. לבסוף הוא נאנח פעם אחרונה ויצא אל מחוץ לאוטו לעשן סיגריה. אני מצאתי את עצמי יושבת משותקת על המושב האחורי, בגדים מקומטים ושיער פרוע. לא מבינה מה קרה הרגע.

rilia, שבטח נחשבת ל"נחמדה", מתארת מציאות יומיומית של בנים, נערים וגברים שממש לא אכפת להם אם היא רוצה או לא, כל עוד היא לא מבטאת את המילה עצמה. 

הסיפור שלי הוא באמת סיפור... עם התחלה אמצע וסוף... רק שאת הסוף קשה קצת להסביר... אני לא יודעת עם זה המקום שלי בכלל להתבטא על זה.. אולי זה לא מספיק טראומטי וטרגי כפי שטוענים פה אנשים שלא מוכנים לקבל שיש בחורה שעבורה - כל מגע קטן של איש לא מוכר וזר מחריד אותה...

הסיפור שלי מתחיל בסוף כיתה ו'. זה התחיל ממישהו שאמר לי שהוא אוהב אותי... בסופו של דבר, מתוך לחץ ומניפולציות רגשיות, עשיתי לו ביד...

ממשיך בחבורת בנים שבדרך "תמימה" הגעתי לבית הריק שלהם כאשר חברות שלי לא יכלו לבוא ורציתי להיות איתם כי הם גם היו ידידים שלי... הכל היה מאוד תמים... ובג'קוזי שלהם יצא שעשיתי כמה דברים מאוד לא נעימים... בעצם הייתי בובת מין שלהם... כי הייתי תמימה ושוב... "אם לא תעשי לנו ככה, אל תרגישי אשמה" או "את לא חייבת", מה שרק גרם לי להרגיש אשמה והמבטים שהם עשו לי... והתחנונים... יום אחרי זה כל העולם ידע והפלאפון שלי גם ידע טוב מאוד.. אגב, זה קרה ביום האהבה:) איזה כיף, אה?

מקרה ביניים היה כאשר נסעתי באוטובוס וישב לידי בחור עם כיפה גדולה ששם את היד שלו על המפשעה שלי (על המכנס) ואונן לידי... לא יכולתי לזוז... לחצתי את היד שלי על שלו כדי שלא יוכל להתקרב יותר... הייתי מבוהלת משותקת ורק שמרתי שלא יתקרב לאיבר המין שלי... אימא פגשה אותי ביציאה מהאוטובוס ולא העזתי לספר לה...

מקרה שלישי, כיתה ח' - היה בחור שניצל את האהבה שלי אליו במשך שנה... הייתי שוב כמו בובת מין מנופחת... זה הגיע עד למצבי בכי כשהוא לא ראה... כשהוא עשה לי את המבט הזה, ה"חם" הזה, כדי שאגע לו ב__  ועשיתי כדבריו כי רק רציתי בקירבה שלו... ולא היה אכפת לי איזו, העיקר שתהיה לי... שנה שלמה זה נמשך ככה עד שקרה שבכיתי כאשר הייתי לידו רק בתחתונים והרגשתי מושפלת... הלכתי ולא דיברנו מאז.

מקרה רביעי - בחור שכמעט הרביץ לי כשלא רציתי להיות איתו (מאחר שחשבתי באותו הזמן על הבחור שהייתי "מאוהבת" בו (אובבסיבית, תלויה ב"אהבה" שלו). גם הוא התייחס אליי כמו לבובה, אבל אי אפשר לומר שזה לא היה בהסכמה כי שתקתי...

מקרה חמישי היה מישהו ששוב שידל אותי רגשית ונפשית ובמילות אהבה וחיבה לעשות דברים שעד היום אני מצטערת עליהם...

היום אני בת 17... אני עדיין בתולה... זה הדבר היחיד שכמעט איבדתי ואני מודה לעצמי שעל זה לפחות אני שומרת...

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

ידיד של ק' התחיל לגעת בה כשחשב שהיא ישנה.

המקרה שאספר קרה לפני כמה ימים ואני לא יודעת אם הוא נחשב תקיפה או משהו רציני, אבל מאז שזה קרה לא הפסקתי לבכות, כבר כמה ימים.

אני ק', בת 15, ולפני כמה ימים הייתה לחברה שלי יום הולדת, מן מסיבת פיג'מות שאליה הוזמנו גם הבנים. היה נורא כיף, ובמהלך המסיבה ביליתי המון עם א', ידיד טוב שלי שהיה שם ונשאר לישון. כשהלכנו לישון הוא ביקש שאהיה לידו ולא התנגדתי, כי הייתי מוקפת מסביבי בכל החברות שלי.

פתאום, אחרי בערך חצי שעה, כשכולם כבר ישנו, הרגשתי אותו נוגע לי בבטן... עשיתי את עצמי ישנה, אולי זה ייפסק. אבל פתאום הוא גם התחיל לגעת לי גם בתחת ושאל אותי אם אני ישנה. אני לא יכולה להסביר למה, אבל לפתע הרגשתי כאילו איבדתי את היכולת לזוז או לדבר, ופשוט עצמתי עיניים ובכיתי בלי קול. לאחר מכן הוא התחיל לגעת לי בחזה ולמשוך קצת את החזיה, תוך שהוא שולח ידיים...הוא לא עשה את זה בכפייה, הוא ניצל את העובדה שחשב שישנתי, לכן אני חושבת שזה לא תקיפה מינית...

כשסיפרתי על כך לידיד שלי ומאוד בכיתי, שמתי לב שהוא בכלל לא מתעניין בי ובמה שהרגשתי, אלא ב"איך הוא נגע בי"... לאחר שהוא התחיל לגעת בי התהפכתי לצד השני, ומאוחר יותר קמתי ואספתי את הדברים שלי וברחתי מהמקום... הרגשתי שאני לא מקבלת תמיכה משום מקום...

הפוסט עלה גם בפוליטינט.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

הסטארטאפיסט פרסם בבלוגו שני מקרי תקיפה או נסיון תקיפה שעליהם שמע מחבריו. האחד - סם אונס הוחדר ככל הנראה למשקה של ידידתו וחברתה. השני - חבר שלו הותקף מינית על ידי אמו כשהיה בן 13. 

2 מקרים מזעזעים:

לצערי אנחנו חיים בעולם מטורף, מסתובבים בחוץ אנשים פסיכים שלמראית עין נראים נורמאלים, אבל מתחת לחזות השלווה שלהם מסתתרת דמות פסיכופאטית ורעה. למה אני מתחיל את הפוסט במשפט כזה? אני רוצה לשתף אתכם ב-2 מקרים:

המקרה הראשון קרה ביום שישי האחרון. ידידה טובה שלי יצאה עם חברה לפאב בהרצליה, מקום שנחשב איכותי עם אנשים על רמה. ידידתי הזמינה שתי כוסות יין - אחת לה ואחת לחברתה. לאחר שעה היא שתתה עוד כוס יין, לאחר כשעה נוספת הברמן הזמין אותה ואת חברתה לכוס משקה נוסף על חשבונו. אני רוצה לציין שזאת הייתה הכוס השנייה של החברה שלה.

לאחר כ- 10 דקות הן התחילו להרגיש לא טוב, הן התחילו לנמנם ולהרגיש מסוחררות. הן הזמינו אוכל, שתו הרבה מים אבל ההרגשה המשונה רק התגברה. הן הלכו לרכב שלהן כדי לחזור הביתה ואיך שנכנסו לרכב שתיהן נרדמו. הן התעוררו ברכב אחרי 4 שעות. אחרי שהן התעוררו הן חזרו הביתה ואז שוב היא נרדמה ל-16 שעות רצופות.

הרושם שאני מקבל מכל הסיטואציה היא שהברמן (או מישהו אחר), הכניס להן משהו לתוך השתייה. הן היו כל הזמן ליד הכוסות שלהן והיחידי שהיתה לו גישה הוא הברמן, שבנדיבותו הרבה הזמין את שתיהן על חשבונו. המלצתי לה לפנות למשטרה ולהתלונן, במקביל ללכת לבית החולים כדי לבדוק אם יש לה סמים בדם, אבל היא מסרבת.

בבקשה נשים תיזהרו, אל תצאו לבד לברים, יש כאלה גברים כולרות ושפלים שיעשו הכול כדי להכניס נשים למיטה, אפילו אם זה כרוך באונס.

המקרה השני:

הפעם אני רוצה להראות לכם משהו מהצד השני, סיטואציה אמיתית שהתרחשה לחבר הכי טוב שלי. הייתי די בהלם כשהוא סיפר לי על המקרה, ואני חייב לציין שהוא די מזעזע:

בגיל 13 אמא שלו קראה לו לסלון, שניהם היו לבד בבית. הוא התיישב על הספה והיא נעמדה מולו. היא הורידה את הבגדים שלה ונעמדה ערומה מולו, אז היא התיישבה על הספה, פיסקה את הרגליים והתחילה להסביר לו על גוף האישה ועל איברי הרבייה שלה. בשלב הזה החבר שלי התחיל לבכות ולא סיפר לי מה עוד קרה אבל ציין שהיה עוד.

הפוסט עלה גם בפוליטינט.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

טולוז השאירה כאן את התגובה הזאת:

יש לי סיפור קטן ואני לא יודעת אם זה נחשב להטרדה מינית או משהו...

יש לי ילד מהשכבה... שהוא מראה את הזין שלו לבנות בלי שהן רוצות... לא ידעתי מזה בכלל עד שיום אחד, במסנג’ר, הוא אומר לי: "אני מפעיל מצלמה"... לא הייתה לי בעיה עם זה ואישרתי. אני מסתכלת לראות מה הוא יעשה - והוא מראה לי את הזין שלו ומתחיל לאונן... נגעלתי וסגרתי את המצלמה.

אחרי זה, בחופש האחרון שהיה, היינו אני, הוא וידיד שלי... פתאום הילד הזה עושה לי "*** סתכלי". אני מסתכלת וקולטת את הזין שלו מחוץ למכנסיים... זה כל כך מגעיל.

הוא גם תמיד אומר לי "את רוצה להתמזמז איתי?" ולא עוזב אותי... ומלטף אותי וכאלה...והוא עושה את זה ל-כ-ו-ל-ן. זה פשוט מגעיל...

זה נחשב הטרדה מינית או משהו?

וטולוז גם הגיבה לכם כאן:

שלום.

דבר ראשון, ההודעה הזאת התפרסמה מזמן, הספקתי לברר כמה דברים בקשר לזה. אז ככה: כן, זו הטרדה מינית ללא ספק. אני אוכל להתלונן במשטרה מתי שרק ארצה ויפתחו לו תיק פלילי על זה.

לפני כמה זמן הוא הטריד את חברה שלי, אז אמרתי לו שיקשיב, "תזהר מאוד במה שאתה עושה, כי מה שאתה עושה ממש לא בסדר, אני אוכל להתלונן על זה למשטרה אם בא לי. אם אני שומעת על עוד מקרה כזה - אני מתלוננת". מאז הוא מתרחק ממני.

עוד דברים שגיליתי שהוא עשה:

החברה הכי טובה שלו הייתה אצלו, והוא יצא אלי מהחדר שלו בלי מכנסיים והתחיל לאונן מולה.

הוא אונן מול חברה שלי כי היא צעקה עליו בקשר לזה שהוא אונן מול הילדה הנ"ל.

הוא מטריד את חברה שלי טלפונית.

ועוד כל מיני דברים...

אגב, אלכס, זה לא משהו של גיל ההתבגרות כי גם בכיתה ב' הוא היה מנסה לגעת לבנות בפות ובתחת, והוא היה תופס לבנות את התחת.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]