mybody

במהלך ביקורה בארץ, הצליחה christa להתמודד עם בעלה של דודתה, האיש ש-18 שנה קודם לכן תקף אותה מינית. היא כתבה את זה לראשונה כאן.  

אני christa, אזרחית אמריקאית ילידת הארץ, בת 30, עכשיו חזרתי לארץ למשך חודש מכיוון שבת דודתי התחתנה. אני רוצה לספר על התעללות מינית שקרתה לי כשהייתי ילדה קטנה.

מהפעם הראשונה שפגשתי אותו ידעתי שמשהו לא היה בסדר אצלו. היו לו זיפים והוא הסריח מאלכוהול. הייתי רק בת 12. והוא, גבר עם פנים יפות אך כולו מכוער ועני, מחצית גילו לא התקרבה אפילו לגילי. אפילו לא בקירוב. בערך טיפה לפני גיל העמידה. הוא עמד להתחתן עם דודתי, היא אהבה אותו, אך הוא כנראה רצה להיות שלה רק בגלל הכסף. אני ודודתי ק’ היינו די קרובות. למרות שהיא הייתה בת 39 אז, עדיין הרגשתי שהיא כמו אחות שלי. היא הייתה די ילדותית, פרועה, מסוג בני האדם שבאמת יכולים להתאהב במישהו עני, ספונטני ופורץ גבולות. אבל המזל לא שיחק לה הפעם.

אני זוכרת שזה היה יום מושלג בחורף, במסצ’וסטס. ביטלו לנו את הלימודים בגלל השלג, לא בעצם... שיחררו אותנו אחרי השעה הראשונה. באתי הביתה וההורים לא היו בבית, יו אני זוכרת את זה כל כך בדייקנות, כמו סרט שחולף לי בראש. אז חשבתי שאני לבד. ואז ראיתי את דודה שלי ק’ מגיחה מהמטבח. אמרתי לה היי והיא אמרה לי שלום. חייכתי והנחתי את התיק, ואז היא אמרה ’מה אין חיבוק?’, אז חיבקתי וחייכתי.

ואז הוא הגיח מהמטבח. הסתכלתי עליו בפליאה, שלאחר כמה שניות התחלפה בגועל. הוא נראה כמו הומלס.

"זה י’ החבר שלי." היא אמרה וחיבקה אותו וחייכה אליי.

"אוקיי.. אז... מה יש לכם לחפש פה?" שאלתי ולאחר כמה רגעים הבנתי שזה היה חצוף.

"אוך, כל הטינאייג’רים הם ככה, חצופים..." את המשפט הזה אני זוכרת כמו את כף ידי!

הוא אמר את זה כאילו צוחק, מתבדח איתי, ושלח יד לעברי וליטף לי את הלחי. האמת היא שזה די הגעיל אותי, האמת שזה ממש הגעיל אותי. וגם היד שלו היתה די שחורה, מלוכלכת, והחיוך חשף שיניים לא בדיוק ישרות. אבל ק’ חשבה שזה היה תמים לגמרי.

"האמת חיכינו לכל המשפחה שלך, להודיע להם, אבל מאחר שאת הגעת הכי מוקדם... אז אני מניחה שההפתעה די נהרסה", ק’ אמרה ושניהם גיחכו, ואני רק עמדתי והבטתי. אני יודעת שזה נשמע הזוי.

לאחר מכן עברנו לסלון, הצטופפנו בספה של שניים. התיישבתי ראשונה, אחריי ק’ ולבסוף י’... מה שמוזר היה זה שהוא ביקש להצטופף איתנו, ועוד לא ליד ק’, אלא לידי! שאני אהיה באמצע וק’ רחוקה ממנו. הוא חיבק אותי, כמו שמחבקים בישיבה עם יד אחת, כאילו לאות ידידות, וראיתי שלק’ זה לא הזיז, וסתם ראינו טלוויזיה. ממש נגעלתי. אני חושבת שמהרגע הזה משהו נהפך להיות רע אצלי בראש. רק חשבתי מתי זה יסתיים. הוא הגעיל אותי. הריח שלו והמגע שלו, וגם כשהסתובבתי אליו בלית ברירה בגלל הצפיפות – המראה שלו. איכ. ואז אמרתי "טוב אני מניחה שאני אלך למטבח להכין משקאות לכולם" ונעמדתי. הוא אמר "לא, תישארי, לא צריך" וחייך והחזיק לי את היד. אני חייבת לציין שהיה לו יותר מדי מגע איתי. וק’ אמרה "לא, אני רוצה לימונדה!" ונראה שהוא הסתכל עליה, טיפה חסר סבלנות.

אז הלכתי והכנתי לי ולק’ לימונדות, ולו לא הכנתי כלום. ניסיתי למשוך את הזמן בשביל שלא אאלץ לחזור לשם, למקום הזה. אבל הייתי חייבת. באתי עם מגש הלימונדות וכשנעמדתי מולם הוא ’כאילו’ ליטף לי את הירך, היד שלו הסתתרה מתחת למגש כך שלא היה ניתן לראות, ’כאילו’ בטעות תמים, סתם, אין כמו מגע של רגל של ילדה שמתקרבת אליך מולך. כמעט וקפצתי אבל לא רציתי להבהיל את ק’ ולהפיל את הלימונדה, הסתכלתי עליו בגועל והוא כנראה הבין את הרמז, לא הייתי אסרטיבית ממש.

לאחר מכן החזרתי את הלימונדה למטבח, הלכתי לחדר האורחים והתיישבתי בספה שממול. לפני שהתיישבתי הוא כאילו משך אותי אליו, לידו, אבל התנגדתי ושמטתי את עצמי ממנו, אל הספה שליד. לאחר מכן לא קרה כלום, ההורים שלי הגיעו שעה אחרי, סתם הסתכלנו שעה טלויזיה ואני רק חשבתי בתוך תוכי מתי הוא ילך, מתי הוא ילך! מה שמוזר זה, שזה המקרה היחיד שאני זוכרת ממש כמו סרט, בדייקנות כל כך ברורה, את שאר המקרים אני זוכרת במטושטש. זה כל כך מוזר הזכרון שלי במקרה הזה, בגלל שעברו 18 שנה מאז! אבל אני עדיין זוכרת.

שבועיים אחר כך נפגשנו ברחוב. ואז נפל לי האסימון – נזכרתי שראיתי אותו כמה פעם לפני שידעתי מיהו! אני לא זוכרת בבירור פרטים מהפגישה, אני זוכרת שהוא היה תוקפני מאוד ובכל רגע נגע בי איכשהו, שלח יד לעבר המותן שלי, הצמיד אותי אליו, ליטף לי את הגב, הבטן, החזיק לי את הידיים ועיסה אותם, וכל הזמן אמר כמה אני יפה וכמה הגוף שלי מתפתח טוב.

לאחר מכן נפגשנו אצל ק’ בבית לסעודה בערב, וגם הוא היה שם. גם את המאורע הזה אני לא זוכרת בבירור. אני זוכרת שממש פחדתי ממנו, זה לא היה גועל, זה היה פחד, פחד ממשי! פחדתי להסתכל עליו, להיות לידו, ניסיתי לברוח ממנו כל הזמן. וכשהיה מפחיד מדי ביקשתי ללכת לשירותים, והלכתי ופשוט ישבתי שם ובכיתי. אני יודעת שזה נשמע מוזר ודרמטי, אבל כך היה.

לאחר חמש דקות הוא נכנס לשירותים ובאמת הרגשתי שהלב שלי החסיר פעימה למראהו! עכשיו הוא פשוט היה ישיר, בלי משחקים ובלי העמדות פנים. הוא רכן לעברי ותקף אותי מינית ונישק אותי בפה כשהוא נוגע לי בחזה, ואני פשוט בכיתי אבל הוא היה חזק ממני. הוא השכיב אותי על הרצפה וכמובן נפגעתי מהאסלה בראש, והופיעו לי חבורות בכל הגוף ופצעים. הוא הכניס לי ידיים לתחתונים והחדיר לי אצבעות, ופתח לי את החזיה, ואני נאבקתי. ואז זה הגיע לשלב שפשוט נגמר לי הכוח להאבק אז בכיתי בשקט, בתוכי. אני לא יכולה לתאר במילים את ההרגשה שלי אז. ואז הוא הוריד לי את המכנס ואז התחתונים והחולצה.

שכחתי לציין שהוא נעל את הדלת לפני זה וסתם לי את הפה עם סלוטייפ שאלוהים יודע מאיפה הוא בא. הייתי ערומה עם חזייה, והוא חדר לתוכי, וכך איבדתי את בתוליי בגיל 12. מאלכוהוליסט מסריח. לאחר מכן הרגשתי שהנשמה שלי פרחה ושאין כבר טעם לכלום. היתה אווירת מלנכולית באוויר לאחר מכן. אני בוכה כשאני כותבת מילים אלו.

כשהוא גמר הוא ’טיפל’ בי, הלביש אותי, סירק אותי, שטף את הפנים שלי, חיבק אותי ונשק לי על המצח, אמר ’את לא רוצה שההורים ישמעו איזו ילדה רעה היית’, כאילו כאיום. הוא ניסה להיראות נחמד ולהגיד את זה בצורה נחמדה. ’תודי שנהנית’ הוא הוסיף, הלך וחייך לכל האורחים ואני אחריו. הוא אמר שהוא היה בחדר ובטעות נפל לו שם משהו (אני לא זוכרת מה) ואני עזרתי לו, כאילו בשביל להסוות את זה שחזרנו לשולחן באותו הזמן.

ביקשתי מההורים שלי ללכת הביתה כי לכאורה כאבה לי הבטן. בפנים התפוצצתי. כל הזמן שהייתי שקטה עם כולם צרחתי מבפנים. שאלו אותי מה קרה שאני כזאת ואמרתי שזה כנראה המחזור שעומד לבוא. לאחר מכן לא ראיתי אותו יותר כי הוא נסע עם דודה שלי לישראל. כולם נסעו כחודש לאחר מכן לחתונה שלהם, חוץ ממני, התלוננתי על כאבים בבטן ובחילות והצלחתי לתמרן את הוריי להשאר בבית, אמרתי שאהיה עצמאית. מאז הם חיים בישראל. ולפני כמה שבועות טסתי לארץ עם משפחתי מכיוון שבת דודתי, הבת של ק’, ג’, התחתנה. החלטתי שאאזור אומץ להתמודד עם פחדיי.

ראיתי אותו, הוא כבר לא נראה כל כך מלוכלך ומריח מאלכוהול, הוא היה נקי אבל תמיד ידעתי עד כמה הוא מלוכלך מבפנים. אני כ"כ גאה בעצמי!! הסתכלתי לו בפרצוף!! התמודדתי עם פחדיי, הצלחתי להסתכל לו בפרצוף!! עכשיו אני מרגישה קצת יותר טוב מתמיד, למרות שתמיד תהיינה לי צלקות. שכחתי לציין שלא סיפרתי לאף אחד, אפילו לא לבעלי. אני מפחדת. מבועתת ממה שיחשבו עליי, וגם מזה שיהיו לזה השלכות.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

הערה:

אני רואה את המיילים המצטברים, במהלך היממה הקרובה אענה לכולם, גם לכאלו שמתייבשים כבר יותר משבוע. עמכם הסליחה.

כשש' נסעה עם חברתה באוטובוס, גבר זר אונן עליה ואף ניסה להסית את שאר הנוסעים כנגדה.

שמי ש' (שם בדוי) והייתי רוצה לספר סיפור שקרה לא מזמן לי ולחברה שלי ג' באוטובוס. אני רק רוצה לציין שלפי דעתי הסיפור הזה שולי יחסית למה שכתוב כאן, אך זה השאיר לי סוג של צלקת.

אני וג' החלטנו להבריז מהשעה האחרונה בבצפר (כי למרות שזה היום הכי קצר, החלטנו ששווה לוותר על השעה הזו) ולקחנו קו אוטובוס לקצה השני של העיר, לבקר חברים מתיכון אחר ולאחר מכן ללכת איתם לקניון הקרוב. אז עלינו על הקו והתיישבנו במקומות שליד הפתח מאחורה. פתאום, אדם מבוגר עלה לאוטובוס. הוא נעץ בי מבטים וחייך אלי. יש לציין שהמראה שלו עוד טרי לי בראש, אני זוכרת את הפרצוף שלו - ג'ינג'י מקריח פוזל עם משקפיים עגולות. אני זוכרת גם שהוא לבש סוג של אימונית.

בקיצור, לאט-לאט ירדו האנשים מהאוטובוס ופתאום הוא בא לכיווני ולכיוון ג'. הוא נשען על שני עמודים וסגר את היציאה שלנו. כבר אז נתתי מרפקים לחברה שלי, כי די חשדתי בכוונות שלו. לא הבנתי למה הוא נשען עלינו כשיש עוד לא מעט מקומות באוטובוס. פתאום ראיתי מה הוא עושה: ידו היתה בתוך מכנסיו והוא התחיל לאונן, עלי! הוא פשוט נשען עלי ופאקינג אונן! ואני לא יכולתי לדבר, לא יכולתי להגיד משהו, פשוט קפאתי במקום. ניסיתי לשלוח לחברה שלי מבטים ונתתי לה מרפקים וניסיתי איכשהו לדבר איתה, שיעזוב אותי! הוא גם הסריח אחר כך... אם אתם מבינים למה אני מתכוונת.

בכל מקרה, אחרי זה הוא הלך ליד הפתח האחורי של האוטובוס, קפץ תוך כדי סידור המכנסיים שלו וחזר לאותו המקום, להישען עלי. חברה שלי שלחה בו מבטים זועמים ופתאום הוא שאל אותה מה הוא עשה שהיא מסתכלת עליו ככה. היא ענתה שהוא יודע מה הוא עשה לפני כמה רגעים, ואני הייתי על סף דמעות. הוא המשיך ושאל מאיפה אנחנו, אם אנחנו לומדות בתיכון מסוים (חברה שלי לבשה תלבושת בצפר) וחברה שלי צרחה עליו שהוא פסיכי חולה נפש. כל הנוסעים בהו בנו. הוא הלך למושב שמאחורי הנהג וסיפר לאלה שלידו שקראנו לו פסיכי והסתובב ותקע בנו מבטים והוציא לנו לשון. לא יכולתי לשאת זאת עוד. חברה שלי רצתה לפנות לנהג אבל אמרתי לה שאין טעם ושפשוט נרד משם. אז ירדנו תחנה לפני.

לאחר שביקרנו את חברים שלנו, הלכנו לקניון ופתאום קלטנו את אותו האדם מנסה לעשות דברים עם בנות אחרות והיינו מזועזעות. סיפרתי לחבר שלי מה קרה איתו (כי חבר שלי לומד בתיכון שהלכנו לבקר בו) והוא רצה להרביץ לו והעדפתי שהוא ישאיר את זה ככה. אמא שלי גם הגיעה למקום אחר כך כדי לאסוף אותי וביקשתי ממנה מפורשות שתעזוב את זה ככה. הדבר שהכי עודד אותי זה מה שאמא שלי אמרה לי, שאני לא היחידה שמרגישה ככה- 95% מהבנות מוטרדות מינית. ככה שלפחות עכשיו אני יודעת שאני לא לבד. במיוחד לא אחרי ששמעתי שחברה של ג' הוטרדה על ידי אותו הבחור.

אז כל מה שאני רוצה שתלמדו מהסיפור שלי זה שלא תעשו כמוני - אמנם אתן לא חייבות להתלונן אם אתן לא רוצות (כמו שאני לא רציתי, לא הרגשתי צורך להתחיל לנפח את הסיפור למימדים גדולים יותר ממה שהוא) אך לפחות תזעקו לעזרה! תעשו משהו! אל תקפאו במקום ואל תתנו לבנאדם כזה בכלל להתקרב אליכן!

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

ת' זוכרת שלוש סיטואציות מיניות מהסוג ש"לא היה צריך להיעשות" עם בן דודה.

ניסיתי להכחיש כל השנים. כל פעם שהמחשבה עלתה בראשי, הייתי כועסת עליה ומעיפה אותה משם בכח. זה היה בכיתה ה', הייתי בת 10. כבר הייתי מפותחת, אבל כל כך תמימה. תארו לעצמכם - כיתה ה', כל פעם שאני פוגשת ילדה בכיתה ה' אני נזכרת. אני מתחננת שלא יקרה לה מה שקרה לי. כיום אני בכיתה י"ב. זה תמיד שם. זה חלק ממני. אבל זה עמוק עמוק בתוכי... ואני, מרוב הכחשה, כבר מתקשה לזכור בעצמי. אני זוכרת כמה תמונות מדוייקות בראש... מעבר לזה - כלום. בכל זאת.. זה היה מזמן. אני זוכרת 3 סצנות שקרו לי איתו.  עם בן דוד שלי. הוא היה אז (גם כיום) 3 שנים מעלי - בכיתה ח'.

הסצנה הראשונה שאני זוכרת היתה בסלון שלהם... שיחקנו "הפלות", מן משחק שיווי משקל כזה... ואני זוכרת שהייתי ממש טובה בזה... בהתחלה הוא שיחק עם אח שלי, עם בני דודים אחרים שלי... וגם איתי בסופו של דבר... הבית היה ריק ושיחקנו הפלות... וכאשר הוא הפיל אותי בסופו של דבר, שנינו היינו למטה על השטיח, הוא נפל ביחד איתי, בכוונה... ונתן לי נשיקה על הפה. בלי שהספקתי להגיב בכלל. זה היה מוזר... לא ידעתי למה מה מו. ניסיתי להכחיש... אמרתי לעצמי שזה סתם... כמו נשיקה רגילה, רק על הפה. אני זוכרת שאחרי זה הייתי מבולבלת ולא ידעתי אם זה בסדר או לא. רציתי לספר לאמא אבל פחדתי. מאוחר יותר אני זוכרת שחזרנו באוטו הביתה. ולא ידעתי אם לספר או לא. אמרתי לעצמי כל הנסיעה שזה סתם. שזה היה סתם. שזה לא משהו רע. נשיקה רגילה חסרת משמעות. כל הזמן אמרתי - זה סתם. זה סתם. זה רק בראש שלך. רק ידעתי שאני מרגישה ממש רע. אף פעם לא הרגשתי רע כמו אז. היתה נסיעה איומה, ורק שמחתי שאני כבר לא שם איתו.

הסצנה השנייה שאני זוכרת... הייתה גם אצל דודים שלי... אני זוכרת שישבתי עם אמא, דודה וסבתא למטה במטבח... דיברנו על כלום... כרגיל. בן דוד שלי ואח שלי חברים מאוד טובים. אח שלי הלך לאנשהו... יכול להיות שיצא מביתם של דודיי לחברים, אם אני זוכרת נכון... והבן דוד שלי קרא לי מלמעלה... בהתחלה לא עניתי... אני לא זוכרת למה... אולי זה נראה היה לי חשוד... כי זכרתי מה שקרה על השטיח. ואז אמא ודודתי אמרו לי "הוא קורא לך... תעני לו!"... אז צעקתי לו מלמטה "מה?"... הוא אמר לי לעלות למעלה. עליתי למעלה. הוא הכניס אותי לחדר שלו ונעל את הדלת. שאלתי מה הוא רוצה, הוא אמר לי לשבת על המיטה. ישבתי. הוא התיישב לידי. הוא התחיל לדבר איתי בצורה מוזרה. זה ממש מפחיד אותי להיזכר בזה עכשיו. ועוד לכתוב את זה פה. אני כולי מתרגשת ונזכרת לאט בסצנה השלמה. בתהליכים. במה שהיה לפני. וזה מפחיד. זה מאוד קשה לי... אני כולי מצטמררת מהזיכרון. הוא התחיל לדבר אלי מוזר... בטון שונה... עד עכשיו הוא ואח שלי כל הזמן רבו איתי ולא רצו לשחק איתי... לא הבנתי מה שונה. למה הוא קורא לי... למה הוא מדבר איתי בנחמדות.

ואז הוא שאל אם זה בסדר שהוא יכניס את היד שלו לתוך החולצה שלי. לא ידעתי איך להגיב. התביישתי. אמרתי שאני לא יודעת. או שאמרתי כן. כי פחדתי, אני לא זוכרת. הוא נגע בי... לא רציתי את זה. שנאתי את המגע שלו עלי. אבל שתקתי. ואז הוא לקח את היד שלי והעביר אותה על התחתונים שלו, על גבי הזין שלו, בלי לשאול. ואז הוא שאל אם אני רוצה להכניס את היד שלי לבפנים, אל תוך התחתונים. אמרתי בהחלטיות שלא. ואז הוא אמר שבגלל שאני נגעתי לו בזין עכשיו גם לו מותר לגעת בי... נדמה לי שהוא שאל אם יש לי התנגדות... אמרתי שלא. פחדתי. כל כך פחדתי. הוא הכניס את היד שלו לתוך המכנסיים שלי. אני לא זוכרת יותר מזה, רק שכל הזמן הזה שהוא עשה את זה הסתכלתי לצד השני, נבוכה כולי. אחר כך אמרתי שאני צריכה ללכת. וברחתי משם.

הסיטואציה השלישית שאני זוכרת קרתה ביום ההולדת של אחותי וחברה שלה. הן עשו ביחד מסיבה... והמסיבה עם כל החברים הייתה בבית של חברה של אחותי. גם בני-הדודים שלי היו. כן, גם הוא. הוא כל הזמן נצמד אלי. ואני ניסיתי לא להתקרב אליו... כל הזמן להיות עם אמא... לא להסתכל עליו... לא להקשיב לו. שנאתי אותו. פחדתי ממנו. ואז הוא אמר לי לבוא איתו... והתעקש. באתי איתו. הוא הוביל אותי למרתף של המשפחה הזאת. היה שם מחסן כזה... והרבה כיסאות פלסטיק גבוהים. אני ישבתי על ערימה אחת, והוא ישב על אחרת. והוא התחיל שוב לדבר... בצורה מוזרה. אמר שהוא רוצה לדבר איתי אם אני לא טועה. ואז הוא נישק אותי בפה... ואמר לי לשתף פעולה. הייתי רק בכיתה ה'. מעולם לא התנשקתי. ניסיתי לעשות תנועה כמו בסרטים. ואז הוא אמר לי שזה לא מספיק ודרש שאתנשק עם הלשון... הוא הכריח אותי. עשיתי מה שיכולתי. קצת אחרי, אם אני לא טועה (או שזה היה מאוחר יותר wannabe בחלום)... באיזשהו שלב אמא של החברה של אחותי ירדה למטה... לקחה משהו מהמחסן ועלתה למעלה. אני זוכרת שזה היה כאשר היה מתח מאוד גדול בחדר. עד היום אני לא מבינה למה היא לא עשתה משהו. אני כמעט בטוחה שזה היה מציאותי. אבל בגלל שזה היה כל כך מזמן, זה גם הגיוני שרק חלמתי על זה. ואז זה מקבל משמעות אחרת. משמעות שהייתי רוצה מישהו שיציל אותי מזה. שימנע את מה שקרה.

הדחקתי המון. לא היה מגע מיני. אבל היה משהו שלא היה צריך להיעשות. משהו שחוזר אלי בזיכרונות הרבה פעמים. היו לי המון סיוטים על זה. משהו שמטריד את השלווה שלי, משהו שאני תמיד אזכור, שנאה שלא תעזוב אותי, שחוזרת אלי בכל פעם מחדש כשאני רואה אותו. אני זוכרת שבכל פעם שההורים שלי אמרו שנוסעים לדודים... שנאתי את זה. שנאתי לבוא לשם... לראות אותו. להסתכל עליו. כל פעם מחדש שנאתי את זה. זה היה נורא מבחינתי. מאז לא אמרתי לו שלום כשבאתי, לא הסתכלתי לו בעיניים, הוא דיבר איתי ליד ההורים כאילו רגיל. ועל זה עוד יותר שנאתי אותו. העמדת הפנים... הלגמרי מושלמת. בלי בושה. בלי כל קושי. אמא שלי כל הזמן החמיאה לו על כמה שהוא טוב בלימודים וכאלה. ואני כל הזמן אמרתי לעצמי שאם היא היתה יודעת את האמת, היא הייתה מתעבת אותו.

מאז שגבר נחשף בפני א' - היא לא לוקחת סיכון ומתחמקת מכל אדם זר ששואל אותה איך להגיע לאנשהו.

נכנסתי במקרה לבלוג הזה ויש סיפור אחד שהעלה בי זכרונות ממשהו שקרה לי...

כשהייתי בערך בת 11 וחצי 12, אני לא ממש זוכרת, הלכתי הביתה מחוג. בדרך ראיתי מכונית שעצרה די רחוק ממני (הדרך שבה הלכתי לא צדדית או משהו אבל אין שם כמעט אנשים). כשהגעתי לשם הגבר שישב במכונית שאל איך להגיע לאיזה מקום. לא שמעתי אותו בבירור אז התקרבתי, והוא שאל עוד פעם. הפעם שמעתי את המקום אבל ידעתי ממש טוב שהוא לא נמצא בנשר אז הבנתי שהוא עובד עליי, ושמתי לב שהוא מחזיק את איבר המין שלו בחוץ וכאילו מזמין אותי להיכנס למכונית.

ישר הלכתי משם  יותר נכון ברחתי...!

ניסיתי להתקשר לחברה שלי אבל היא לא ענתה, מה שגרם לי לפחד עוד יותר...! אני לא יודעת למה לא התקשרתי להורים שלי, נראה לי שלא רציתי, או חשבתי שהיא לא תבין אותי, או שאולי אני לא אוכל להסביר את עצמי... ממש התביישתי ואני עדיין מתביישת, עד עכשיו לא סיפרתי לה... אחרי זה חברה שלי חזרה אליי וסיפרתי לה הכול. עד היום היא היחידה שיודעת את זה...

עד עכשיו אני נלחצת בכל פעם שאני רואה מכונית עוצרת או כשאני עוברת שם (זאת הדרך הביתה מבית הספר שלי). כשמישהו פונה אלי לשאול איך מגיעים לאיזה מקום - או שאני לא עונה או שבמקרה הטוב אני פשוט אומרת שאין לי מושג ומסתלקת משם...

זאת היית "חוויה"  מזעזעת......!

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

מציקים לחברה של מאיה בגלל החזה שלה.

הנה אני רואה אותה, נכנסת לכיתה. רואים בעיניים שלה את העצב שלה, הנה, היא עוד מעט פורצת בבכי, אויש. מה עוללו לך. אני רואה אותך, את מתקרבת לשולחן שלך. את מרכינה ראש, ובוכה. כולנו ניגשות אלייך, מה קרה, למה את בוכה? ילדה כל כך שמחה בוכה?

אבל הנה, בשיעור את יוצאת ואני איתך. הולכים לשירותים, שם את מחבקת אותי ופשוט לא רוצה לעזוב אותי. את יכולה לבכות, קדימה, זה נורמלי. הם לא צריכים לגרום לך לבכות, הם פשוט לא שווים את זה. אבל הנה, את הולכת לתא בשירותים ומקנחת את האף, רואים שאת עדיין עצובה, עדיין מנסה להפנים את זה.

"נו, תקפצי", הם אומרים לה.

אבל, היא לא רוצה לא, לא כדאי לך.

אבל די, תפסיקו. זה פוגע בי. אל תגידו את זה שוב, כבר אמרו לי.

אז הנה זה, אני אגיד לכם מה קרה. אתם מכירים את זה שיש לכם חזה גדול? מעליבים אתכם בלי שום סיבה?

אז זה מה שקרה. פשוט אומרים לה, תקפצי כבר. רוצים לראות את זה זז.

אבל זה פוגע ! מה אתם לא מבינים!

היא לא אשמה בזה!

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

"לכבוד" יומולדתה, ט' נאנסה על ידי החבר שלה. לפני זה "זכתה" להיות חברה של אחד מהסוג שרץ לספר לחבר'ה.

קוראים לי ט', אני בת 15 וברצוני לספר לכם על מה שקרה לי בשנה האחרונה. בזמן שאני כותבת אני פשוט רועדת...

בתחילת כיתה ח' הכרתי את ת', שהיה אז בכיתה י"א. נדלקנו אחד על השניה והתחלנו לצאת. במשך הזמן הוא כל הזמן ביקש ממני לשכב איתו, לרדת לו, ולא הסכמתי. אבל אחרי חצי שנה שיצאנו החלטתי שאולי באמת הגיע הזמן, נורא פחדתי שהוא יזרוק אותי. נפגשו אצלו בבית, ההורים שלו לא היו בבית, ועשינו את זה. לא אומר שזה היה נפלא, מכיוון שהרגשתי כאילו אני מחוייבת לזה.

לאחר יומיים כל הזמן שאלו אותי עם נהניתי, איך היה הסקס עם ת’ וכל מיני דברים כאלה. ככה במשך 4 שבועות, כל יום, "ט’ הזונה", "ט’ הנותנת", כל הזמן.

יום אחד קיבלתי אס אמ אס מת’ והוא אמר שזה נגמר בינינו. שאלתי אותו למה והוא אמר שזה בגלל שאני מעצבנת אותו. לא הבנתי למה, אבל אחר כך ידיד שלי סיפר לי שהוא הלך והפיץ לכולם. הילדים המשיכו לרדת עלי. זה עבר כל כך את הגבול שהחלטתי לעבור בית ספר. חיכיתי כמה חודשים ובתחילת השנה הזאת (כיתה ט') עברתי לבית ספר חדש. לא סיפרתי לאף אחד. במשך הזמן התיידדתי עם ג' מכיתה י'. נורא פחדתי להקשר אליו, אבל עשיתי את זה, ובתוך זמן קצר התחלנו לצאת. זאת הייתה תקופה מדהימה.

לפני בערך שבועיים ג' אמר לי לפגוש אותו בבית שלו, שהוא מתכנן לי ארוחה לכבוד יום ההולדת שלי שהייתה יומיים לפני. הגעתי לבית שלו ולא היה שם שום אוכל. הוא אמר שאנחנו צריכים לדבר והוביל אותי לכיוון החדר שלו... התיישבנו, הוא הסתכל עלי ונישק אותי, ואני זרמתי.

אבל אז הוא השכיב אותי. אמרתי לו שאני לא יכולה, והוא התחיל להגיד לי שזה לא הגיוני כי הוא יודע שאני לא בתולה. אמרתי לו שירד ממני, שאני לא רוצה. אבל הוא לא הקשיב. הוא רכן עלי עם כל הכובד שלו, הוריד את המכנסיים שלו ותקע את איבר מינו בפי. זה היה זוועתי. הוא המשיך והמשיך למרות שבכיתי וצעקתי, הוא התעלם.

וכן. הוא אנס אותי...

אני לא יודעת איך לספר להורים שלי, אבל הם כל הזמן אומרים לי שאני מתנהגת מוזר. אני נורא מפחדת ואני עדיין לומדת איתו בבית הספר.

מה לעשות?

טוקבק - ללא שם:

היה לנו בכיתה שיעור חינוך מיני. בתחלה כל הבנות צחקו והגיבו כמו נקבות מטומטמת, אמרו "מה היא פוסטמה! שתברח" וכל מיני חרטה כזה... של אנשים פחדנים. אבל אחר כך כולן התחילו להפתח ולא הייתה בחורה בכיתה שלא סיפרה על משהו שקרה לה - על זה שעקב אחריה עם האוטו, על זה ששלח ידיים לתחת שלה, על זה שעקב אחריה עד הבית, על זה שהראה לה את הזין שלו כשהיתה קטנה, על הפועלי בניין, על אלו שהלכו ממש צמוד אליה בחושך, על הבחורים שנטפלו אליהן במסיבות.

אין בחורה שמשהו כזה לא קורה לה, הן פשוט לא מתייחסות לזה כי כשהן מספרות - מזלזלים בהן.

כמה חבל.

וגם אני בחורה, ואת הסיפורים שלי הפסקתי לספר כי החבר שלי כל כך זלזל בהם.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

י' נחטפה על ידי גבר זר כשחזרה הביתה מהבריכה.

זה היה בתחילת השנה, ממש בימים הראשונים. היינו הולכים תמיד כל החברים, הבנים והבנות, לבריכה, ונשארים עד 12 בלילה. מהחופש הגדול ועד החורף היינו רק  בבריכה. כל הזמן מהבוקר עד הלילה היינו שם. משחקים משתוללים, במים, מנצלים את הקיץ עד השניה האחרונה. הייתה איזה פעם אחת שכבר היה 12. וסגרו את הבריכה. ואמא שלי הייתה בחו"ל. ואבא שלי ישן כבר ממזמן. ולא היה לי איך לחזור. אז הלכתי לחברה שלי, לישון אצלה. התחלנו ללכת אליה ברגל, וכל מה שהיה איתי זה רק הבגד ים עליי, ותיק עם מגבת ופלאפון. אפילו בגדים לא היה לי. אז אמרתי לה שאני אלך הביתה לשים עליי בגדים נורמלים ולקחת תיק עם כל הדברים. היא - לא היה לה כוח ללכת איתי, אז הלכתי לבד. ואז הגעתי לכביש סואן, שאפילו ב-12 בלילה תמיד יש בו הרבה מכוניות. כמובן שלא עצרו לי, כולם חולפים על פניי במהירות ואני עומדת שם כמו סתומה ומחכה. עד שאיש אחד ממש נחמד עצר לי. צעדתי לי במעבר החצייה והוא הסתכל עליי. לא הוריד ממני את העיניים לשניה... אולי כי כל מה שלבשתי זה בגד ים... סיימתי לעבור את הכביש והמשכתי ללכת, כבר הייתי ממש קרובה לבית שלי. פתאום הרכב שעצר לי, עצר. והאיש יצא מהאוטו. והתחיל ללכת אחריי. הסתכלתי אחורה וראיתי אותו, ממש קרוב אליי, הולך אחריי. התחלתי ללכת כמעט יותר מהר אבל לא רציתי לרוץ כי אז הוא ירוץ אחריי ואז זה יהיה מרדף, וברור שהוא ישיג אותי.

הוא תפס אותי וכל כך רעדתי. ובעטתי בו אבל כלום לא עזר. הוא הכניס אותי לאוטו שלו ונסענו ממש הרבה זמן. זה לא רק היה נראה הרבה, היה שם שעון. אני לא זוכרת את השעה שבה נכנסתי לאוטו אבל אני זוכרת שיותר משעה נסענו שם. לבסוף הוא עצר... אני רק זוכרת שהוא הוריד לי את הבגד ים, ולעצמו את כל הבגדים... את השאר אני פשוט לא זוכרת. מה שכן אני זוכרת שלא הפסקתי לבכות... אחר כך הוא החזיר אותי בדיוק למקום שממנו הוא חטף אותי. השעה הייתה בערך ארבע בבוקר. הסתכלתי בפלאפון וראיתי איזה 100 שיחות שלא נענו מהחברה שהייתי אמורה לישון אצלה. עליתי הביתה... כולם ישנו .. צילצלתי לחברה והיא ממש כעסה עליי כי "הברזתי לה"  המצאתי לה תירוץ. וזהו בערך...

אני שונאת בנים... שונאת. אני גם לא עומדת לספר על זה למישהו, אני פוחדת. הכי מפחיד, ששילשום, בבוקר הסתכלתי מהחלון וראיתי רכב עומד שם ובתוכו מישהו. זה היה יום שלא הלכתי לבית ספר... כל היום ישנתי, וכמובן שכל איזה שעה התעוררתי, והסתכלתי מהחלון, והוא עוד היה שם. עד בערך 10 בלילה האיש הזה ישב באוטו ולא ייצא. מתישהוא גם אמרתי לאחי הגדול ושתינו יצאנו החוצה ועברנו ליד האוטו והצצתי. וכן זה היה הוא. הוא לא עשה לי כלום אבל זה היה הוא.

י' ענתה לכם:

היי אממ... אני זאת שרשמה את הסיפור ותראו... רובכם, או יותר נכון כולכם, אמרתם לי ללכת להתלונן! אבל זה לא כזה פשוט... אני בכלל מתביישת... כלומר... איך אני אגיד את זה להורים??? זה מביך ויהיה לי כל כך קשה לעמוד בזה=/

ולאלה שאמרו: אני יודעת שזה לא חכם שאני הלכתי בלילה רק בבגד ים... אבל הייתי סתומה ובכלל לא תיארתי לעצמי שזה מה שיקרה...