It's My Self Conclusion

עומרי אני יודעת שהבטחתי לך פוסט! אז הפוסט הבא יהיה לכבודך:)

מן שיר כזה שכתבתי אחרי איזה חצי שנה שלא כתבתי כלום:/

וחודש נראה לי שלא נגעתי בבלוג

כמו אבן שנשברת על האדמה הקשה

כמו סיגריה שמדליקים ושוכחים במאפרה

כמו עלה שנקטף ועף ברוח

כמו ילד שבוכה כי צריך לנוח

כמו אמא שחוזרת הביתה שיכורה

ורק כך טוב לה

כמו נפש האדם שמתרסקת לרסיסים

ולאסוף את השברים כבר אי אפשר

כמו הגאווה שהורגת את לב האדם

או הקנאה שלא מוסיפה וגורמת רק לרע

והרוע שנשפך ממישהו עצוב

שרק רצה לשתף

וירקו לו בפרצוף

כמו שמאבדים את הכוח

אבל הרצון עדיין קיים

כמו עוד אלף דברים וסיבות

אבל הבן אדם כבר לא שם.