מחילת הדרקון Dragon's Lair
Where the dragon flies, no man shall stand
|
כינוי:
דרקונית67 מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 4/2009
בחגים כמו בחגים
אני לא אוהבת חגים משפחתיים. למשל פסח. זה הקרב אלינו ובא.
שונאת את הדביקות המתקתקה של החובה להיות נחמדה לאנשים שבמשך השנה
לא אכפת להם ממני, או לי מהם.
שונאת את את ריח הדם הטרי של המשחרים לטרף. נו? הם שואלים בשיא האיכפתיות המעושה...
אז מה שלומנו? מי זה ה"אנחנו" הזה שהם כוללים אותי בתוכו?
הרי הם ואני יודעים שלא באמת אכפת להם מה שלומי.
אולי הם חושבים שלי אכפת מה שלומם, או איך הם מרגישים.
ומה יותר נחמד מאשר לדבר על מחלות וכאלו בחג 10 המכות.
אז לא. לא אכפת לי.
וגם אם סבתי הלא-פולניה ז''ל מתהפכת בקיברה למשמע חילול כבוד רכילות החג,
הרי שאני לא מעוניינת יותר לשחק במשחק הזה.
העמדת פנים זמנית. התעניינות בגובה מפלס הכנרת בשנת בצורת.
לא רוצה.
רוצה לצעוק "ד-י כ-ב-ר". מספיק לעשות הצגות של איכפתיות.
של משפחה, של חברים וחיות אחרות.
המשפחה שלי קטנה.
כמה אנשים קרובים, שתי חתולות וזהו.
האחרים- כבר מזמן חדלו מלהיות בעיני.
הציפיות אזלו.
האשליות נמכרו בשני זוזים.
לא זוכרת כבר מי נגד מי.
תנו לי מרק עוף עם שני קנידלעך.
קחו את הגפילטע פיש ובואו נקצר.
אחד אלוהינו, אולי פעם אחת תציל את החד גדיא הזו?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
