פני האמיתיים

כל כך הייתי רוצה לכתוב שוב יומן אנונימי (כשחיי כל כך השתנו, וגדלתי וכל זה.. שיואו) שזה בלי קשר, כלומר קצת, אבל בלי, לקבוצת הפייסבוק המדירה שינה מעיניינו, בה המוני הבלוגרים מישרא נחשפים ומחפשים וגם לא נחשפים. הנה אני, לא חושפת את עצמי, פאדיחות.

אגב הבלוג שינה את חיי. האנשים שפגשתי דרכו - היו שונים לגמרי מהאנשים שהכרתי לפני כן. פחות או יותר. לפני כן החברים שלי היו היפים, רוחניים, עושי יוגה, מדיטציה, הולכים לריינבו, או נורא זרוקים, כל יום בים, על המדרכות, מתבטלים, מפשפשים בפחים, ומשתטים בנמוכות. 

זה כבר נהיה מנהג - לא לסיים פוסט לא לסיים אפילו את הפסקה, את הרעיון, מה שרציתי להגיד. כדי ללכת עד הסוף עם זה אנסה גם לא לסיים משפטים, אבל ללכת עד הסוף זה מנוגד ל

הנה

צריך לישון

לילה טוב

נשיקות

(הנשיקות לאהובי-רוחות-הרפאים שמזינות את הכוח לכתוב פה, וגם לאלו שפחות רפאים כמובן..)