אוטוטו הכל נגמר, ורק מעצם המחשבה על זה העיניים נעשות אדומות..

עד כמה שאני גאה, מאושרת אפילו, ויודעת שזו זכות גדולה שבאמת אין כמוה,

הניתוק הזה קשה, אי אפשר להסביר עד כמה.

אין מילים שיתארו את השנה המדהימה הזו, ואני מניחה שפירוט יבוא בהמשך.

נמחקה פה שנה שלמה בארכיון, יצא לי לסתכל עליו קצת, ומדהים לראות איך השתניתי ואיזו שיטחית הייתי פעם~

מילה אחת, חיוך אחד, חיבוק אחד...

כל כך משפר הרגשה, כל כך.

אני בטוחה שכבר כתבתי את זה פה פעם, אבל הדברים הקטנים, הם אלה שעושים הכל.

במיוחד כשאתה בעצם מבין, שזה אמיתי, שמעריכים אותך.

    --