לפעמים אני פשוט מנסה לשכנע את עצמי שהמציאות שלי מתקיימת בזמן שאני ישנה וההיפך.
החלומות שלי כל כך הרבה יותר עשירים ויצירתיים מהעולם שלי שאני מייחלת שהמצב יתהפך.
זה התחיל עוד בגיל 3, החלום הראשון שאני זוכרת, שבחלום אני נמצאת בחדר שבו יש רק מיטה גדולה עם מצעים אדומים ורדיוטייפ. ברדיו טייפ מושמעת היצירה של האריה מ"קרנבל החיות". בזמן שאני שומעת את היצירה אני פתאום רואה את האריה יוצא מתוך הרדיו ומסתובב בחדר על פי קצב היצירה כאשר אני מסתתרת מתחת לשמיכה.
עוד חלום שזכור לי היטב התרחש כשהייתי בחטיבת ביניים, שם חלמתי שאני משתכרת מאקונמיקה בזמן שאני עולה על סולם כדי לתקן את הדוד של בית הספר.
בזמן האחרון, בעיקר בגלל התרופות שאני לוקחת (תחילה זה היה אפקטין, עכשיו זה סרוקסט וקלונקס), החלומות לוקחים אותי למקומות הרבה הרבה יותר רחוקים ומפחידים ממה שאי פעם דמיינתי כאשר הייתי צלולה.
לפני כמה ימים חלמתי שאני מופיעה ב"פול אקספוז'ר" שהיה לפני כמה שבועות ואני פשוט לא מצליחה להבין למה אני לובשת את מה שאני לובשת אז אני חוזרת הביתה ובדרך חזרה אני נקלעת לתוך כפר עם שם ממש ימני שבו אנשים ממש ימניים מונעים ממני מלהופיע (שאגב ההופעה הייתה אמורה להתקיים בפארק המים).
אם כל יום תשאלו אותי מה חלמתי, רוב הסיכויים שאני אגיד לכם משהו מאד מאד סוטה או מוזר.
אגב, החלום הכי רומנטי שאי פעם חוויתי (גם היה בערך לפני שנה), היה על כלב שידעתי שבתוך תוכו הוא בנאדם ומשום מה הוא מגיע לבית חולים ואף אחד לא מצליח להפוך אותו חזרה לבן אנוש וסופו של החלום הוא אהבה נכזבת, ובבוקר אני קמה דומעת כולי (הכלב היה כלב זאב. נאצי משהו אבל חתיכי ביותר!).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
