הכל חדש ונוצץ

הצרות הגיעו מהר משחשבתי. אמרתי לבני הצעיר שמלא ביקורת עלי שהחיים זה לא מה שהוא חושב ולא מה שהוא מתכנן. אבל אני חשבתי על דברים אחרים. חשבתי על ילדים למשל שלא ככ פשוט לגדל אותם. חשבתי על עצמי שלא הסתדרתי עם בעלי ושלסוסון קרתה תאונה... כל זה אני...

אתמול נפגשנו בים ולקראת הפרידה היא אומרת: יש לי לחץ תוך גולגולתי מוגבר. אני חיה על תרופות. אין סכנת מוות אבל זה לא חיים. תשכחי מהריון. הבן שלי הנהן בראשו. זה לא קל ולא משמח אמרתי

אז מה יהיה? אני רואה לפני זוג צעיר שהחיים שלהם נגמרו. אין ילדים אין נכדים אין חיים אין כלום. כיצד ימשיכו? ימשיכו יחד? ימשיכו לחוד? או שאולי זה ניתן לריפוי. בויקיפדיה דווקא יש סכנת מוות. במקום אחר ראיתי שזה תוקף נשים צעירות עם נטיה להשמנה. אולי היא תרזה והכל יהיה בסדר... אין ספק שזאת מכה. מכה קשה עבורו מכה קשה עבורה מכה קשה עבורי. מכה קשה עבור משפחתה. שרק נהיה בריאים

קניתי אותה ביום הסטודנט בטכניון. היה לה צליל מהמם. אני לא מנגנת ואני לא מתה על גיטרה אקוסטית אך זו היתה יוצאת דופן. נתתי אותה לבן שלי שעשה אז צעדים ראשונים בגיטרה. אמנם היתה לו גיטרה שקיבל מידידתו גיטרה קלאסית אך היא לא עמדה בשום אופן באיכות של הגיטרה שלי. הוא לקח אותה לצבא. משעבר לרחובות לקח את הקלאסית איתו והשאיר לי אותה תוך שהוא מוריד ממנה כמה מיתרים שנקרעו בקלאסית. היא עמדה כאבן שאין לה הופכין ללא מיתרים. מה עשית לגיטרה המסכנה שלי? הוא הבטיח שיקנה מיתרים חדשים אך היא נשארה בשממונה. 

אתמול גיליתי שהיא נעלמה. איפה הגיטרה רעמתי על סוסון. הוא לא ענה. משמע הוא זרק אותה. באיזו חוצפה הוא זורק דברים מהבית. ועוד כלי נגינה? נכון. היא לא היתה בשימוש. יש אלפי דברים בבית שאינם בשימוש וראויים להזרק. דווקא הגיטרה הפריעה לו. הוא מספר שכבר שנתיים אינה בבית. הוא שם אותה בחדר המדרגות ומישהו לקח. לא בטוחה שזה נכון. אני ראיתי אותה עד לא מזמן. יתכן שכשנסעתי לחול הוא סידר את הבית וזרק אותה...

... אולי עכשיו הגיטרה נמצאת בידיים טובות יותר...

אולי עכשיו אנסה. כבר כמה ימים שאני מנסה לרשום משהו וכל פעם נכשלת. נראה שהעסק טלטל אותי כהוגן. למרות שכאשר ניסיתי לספר הוא נראה לי טריוויאלי לגמרי. ובכן...

פגשתי אותה ביום שלישי בים. אמרתי שיהדות לא מעניינת אותי במיוחד. זה לא היה דבר חכם להגיד. היא לומדת קבלה. רוחניקית ומה שאמרתי היה ניגוד מוחלט למה שהיא חושבת. אחכ סיפרה לי על יום הולדת שערכה לדודתה בת ה92. כן. ידעתי על המסיבה הזאת. מישהי סיפרה לי שלא הוזמנה. לא מתערבת. היא נצר למשפחה שיושבת בארץ כמה מאות בשנים והיא אספה למסיבה אנשים מכל העולם. 

במקביל היא סיפרה לי על הבית בו היא גרה. בית בודד על הר. היא אמרה שבצעירותה שחיפשה מגורים היא נדבקה למקום הזה. לא היה בו חשמל. לא היו מים. לא היה כביש גישה. וכך היא גידלה את 3 ילדיה. 

הנהנתי בראשי ולפתע אמרתי. כן זה ברור כשמש. משפחת המקובלים מצפת והבית הזה. הרי את נמצאת שם כדי להמשיך את השרשרת. לומדת קבלה כמותם וגרה על ההר. לא מצאת מקום מתאים מזה.  

מי היא האישה הזאת ולמה הסיפור הזה טלטל אותי אולי בהמשך. אולי לעולם לא