הכל חדש ונוצץ

הבת דודה באה לבקר. לא מזמן אמא שטחה באוזני את טענותיה על הבת דודה, בשבילה אחיינית. היא לא בקשר איזה מין בת דודה. איזה מן משפחה. והנה הבת דודה באה.

כבוד! כבוד! סהכ היא באה בשביל עבודת שורשים של בנה. באה לשאול את אמא על משפחתה אבל כבוד, כבוד.

לכבוד האירוע נתכנסנו כולנו בבית אמי. לא לא כולנו, אחותי שהתה בחו"ל. היא שוב בחו"ל? אבל אין לה כסף. לא לא בעצם יש לה כסף לא מכבר היא קיבלה 200,000 שח מההורים. ומה אתי? לי לא מגיע? כך סיננתי בין שיני. אילו לא היתה באה אורחת כה חשובה הייתי יותר ממסננת.

כבר לא בא לי לקבל את פני האורחת. אחותי קיבלה 200,000 מההורים. אני עוד לא והיא ממשיכה לנסוע 4 פעמים בשנה לחו"ל כאילו לא קרה כלום. כאילו היא לא עזבה את הבית, כן, ההורים עוזרים לה לשמר את רמת חייה הגבוהה. ומה אתי? מילא שהיא היתה עם בעלה והיתה לה רמת חיים גבוהה אבל כאשר היא נפרדה ממנו ההורים שומרים על רמת חייה הגבוהה? ומה אתי? יש לה כסף אומרים ההורים. אז למה אמרתם שאין לה? ואם יש לה למה נתתם לה עוד? ומה אתי? לי לא מגיע? קצת? טיפונת? הם גם ממשיכים לשמור לה על הילדים כשהיא נוסעת לחו"ל. ומה אתי? לא מגיעה לי קצת עזרה עם הילדים?

האורחת הגיעה עם בעלה וילדיה ואני כבר כולי רותחת מזעם אבל יש אורחת חשובה כאן. אי אפשר להוציא את כל מה שיש על הלב וכך קיבלתי את האורחת בסבר פנים נאות. ישבנו והתחלנו לצחוק על הכל. על הסבתא שהיתה גרה בואדי ניסנס, על הבית ההוא, על הסביבה ההיא, על הסבא שהגיע לארץ לא ברור איך, העיקר שהוא הגיע. אמא ישבה וצפתה. חבל שהבת הקטנה שלי לא פה. אמרה. הייתן צוחקות וצוחקות וצוחקות. הייתן צוחקות יותר.

אבא בינתיים יצא להסיע את הילדים של אחותי....

(יוני 2003 )