הכל חדש ונוצץ

הכל עובד כלכך מהר. כל יום יש משהו חדש אחר לגמרי. אני לא מספיקה לרשום הכל אז אני לא רושמת כלום

אני אנסה.

עוד מעט אני נוסעת למחלקת תאונות להחליף לסוסון תחבושת. הוא שבר אצבע במהלך אימון כושר. הבעיה שעוד יומיים הוא נוסע לארהב וזה מאוד מכביד. מקווה שיתנו לו לנסוע. אמנם הרופא שבדק אותו אמר שאפשר אבל אני לא יודעת מה יגידו היום. הוא שבר את האצבע ביום שישי, בסופשבוע הקטלני הזה ומחלקת תאונות היתה סגורה. עשו לו קיבוע והיום אמרו שצריך להחליף.

זה היה לא נעים. באמצע האימון ראיתי את סוסון תופס את האצבע שלו ורץ. הרבה דם ירד מהאצבע. חבשו לו אותה במקום ואמרו לנו ללכת למיון. כמה שלא רציתי. רציתי ללכת לבריכה. לשחות להשתזף. אבל בלינו את אחהצ יום שישי במיון. שבר. שזה רק לא יסתיים כמו האצבע שלי שעדיין עקומה וכואבת.

אתמול הייתי אצל העורכת דין. ראיתי את המסמכים. אמי העבירה לאחותי את הדירה ב- 2013 היא עשתה את ההעברה בטאבו אחרי מותה של אמי. היא מתה בפברואר. אחותי העבירה את הדירה על שמה במאי. נראה מה השופטת תאמר על זה אמרה העורכת דין. הכל שלך.  שמחתי כל היום אך בערב השמחה הפכה לרוגז. אילו לא הייתי מתנגדת אחותי לא היתה עושה את ההעברה. הייתי מממשת את הצוואה הדירה היתה בידי והייתי חוסכת המון עצבים. עכשיו השופטת צריכה להחליט ולא בטוח שזה יהיה לטובתי. 

סופשבוע קטלני היה לנו. התחיל ביד של סוסון המשיך בפיגוע הנוראי בחלמיש נגמר במותו ההזוי של אמיר פיי גוטמן. זה הולך ונרגע. כל אחד נשאר לבד עם הכאב שלו בסופו של דבר. גם אנחנו.

זה מספיק