החטא ושכרו

אתמול פירסם YNET חלק מהכרעת הדין שקבע הרכב בית המשפט המחוזי בנצרת, בראשות השופט אהרן אמינוף, בנושא האב שאנס את ביתו. כבר בניסוח הידיעה של YNET - שהיו ממובילי הקו הלוחמני בפרשה בתחילתה - הבנתי שמשהו מאד מוזר. כדי שעיתונאי יכתוב, ולו בניסוח של שאלה, כי יתכן והדברים הוצאו מהקשרם - צריך לקרות הרבה.

קריאת הקטע מהכרעת הדין (ללא פרטים מזהים שונים) מעלה שאכן, יתכן ונעשה פה רצח אופי לשופט. לפני הכל - ובניגוד לכל הכותבים המשפטיים הנעלים שמסתבר שלא קראו מעולם אפילו לא את הקטע עצמו, מאחר והוא הותר לפרסום רק אתמול - אני צריך לומר שלא קראתי את כל פסק הדין. מסיבה כלשהיא, למרות שהוא הותר לפרסום, הוא לא מצוי במאגרים המשפטיים או באתר בית המשפט. קראתי רק את שני העמודים מתוך ההחלטה, שבתוכם כלול הקטע שעליו התחוללה הסערה.

השופט מנתח עדויות וראיות שונות לגבי אירועי אונס של הבת ע"י אביה . דווקא האגביות של התיאור - האונס היה מתרחש באופן קבוע, ובין השאר, כאשר האב היה חוזר מבית הכנסת בשבת - מעלה צמרמורת. אבל שופטים אמורים לכתוב בלשון נייטרלית ואגבית משהו, במיוחד כאשר הם מתארים עובדות. השופט אמינוף צריך להתמודד עם בעיה שעלתה בעדויות בצורה מפורשת: גם האב וגם ביתו תיארו אירועים בהם הבת ביצעה בעצמה, מיוזמתה, הסתרה של אירועי האונס. מבחינת המעשה של האב אין בכך מאומה. גם לא מבחינת הקורבן. קורבנות אונס מבצעים פעולות שונות להדחקת והסתרת האירוע הנוראי. זה סביר, זה מתבקש. במיוחד כאשר האונס הוא בן משפחה קרוב. אבל השופט אמינוף לא היה אמור להתמודד בשלב הזה עם הערכת המעשים. הוא מנסה להשלים את העובדות המייצרות הרשעה. ומה לעשות, העובדה שהיא הסתירה - מפריעה, ולו בקצת, לתיאור העבירה השלם. לנרטיב של פסק הדין.

לכן, פסק הדין מביא טיעון לפיו יתכן, ואולי, הנערה הסכימה למעשים. לא בתחילה - השופט כותב שברור לו שבהתחלה היה זה בלא הסכמה - אבל אח"כ, הנערה הסתירה את המעשים מרצונה. הוא מביא את הניסוח "המעשים נעמו לה" אבל בהסתייגות רבה. והוא כמובן מסביר את מה שברור: העובדה שהנערה הסכימה, והסתירה, ואולי אפילו נהנתה מעצם האקט או מתשומת הלב של אביה, לא הופכת את המעשה של האב למותר, לא מקלה בעונשו, ולא מסירה את האשמה הפלילית מעליו. הוא אנס, והשופט חוזר על זה כמה פעמים. אני - וכל מי שחושב על הסיפור - אוסיף "מתועב", אבל גם את זה השופט לא אמור לעשות. השופט אמינוף, בקטע שפורסם מתוך פסק הדין, עושה את מלאכתו נאמנה, ביושר - ובדיוק במידה ששופט נדרש אליה.

לאור זאת, אינני מבין את ההתנפלות עליו. לשופט אמינוף עושים כאן מעשים לא נעימים. האם אנו מעדיפים מערכת משפט בה השופטים לא מתארים את כל התמונה ולא מתמודדים עם כל פינות העובדות? האם אנחנו מעדיפים מערכת משפטית שבודקת כל מילה לפי הפוטנציאל של הוצאת דברים מהקשרם (מלאכה שפוליטיקאים יודעים לעשות מצוין, אבל שופטים פחות, וטוב שכך)? האם הנאה או הסכמה של קורבן הופכת בעינכם את האונס לפחות אסור, נורא, מסוכן?

ואחרון חביב - מילה רעה לפרקליטות. אני יודע, מידע אישי, שהפרקליטות מורכבת מאנשים מעולים, בעלי רצון לתרום למדינה ולחברה, שאינם משקללים את זמנם בכסף ומעדיפים לרדוף אחר העיקרון. אולם במידה ודברי "מקורבי השופט", וגם כפי שעולה מהכתבות, הפרקליטות היא זו שהדליפה את הקטע שהוצא מהקשרו, הרי שהדבר חמור. תרבות ההדלפה אסור לה שתפשה בפרקליטות. אכן, התקשורת היא כלי חשוב להתמודדות עם לחצים פוליטיים. לפעמים, הדלפה כדרך לחשוף שחיתות היא חשובה, ואולי אף צריך שתהיה מותרת בנסיבות מסוימות. זה לא המקרה. פסק הדין היה מתפרסם מעצמו תוך כמה ימים. אין כאן לחץ שמופעל על הפרקליטות - ולא היה יכול להיות. יש כאן התמרמרות, אולי, מהפסד עתידי בתיק (למרות שהאב הורשע!), ורצון ללכלך את השופט. אם היה זה פרקליט, הוא צריך לעוף, ואולי לעמוד לדין פלילי.  

וכדי להיות נאמן בסופו של דבר לקו של השופט אמינוף בבירור העובדות, אני אודה שעדיין מוזרים לי כמה דברים בתיק. מדוע השופטות בהרכב שלחו מכתב - אם אכן זה נכון - לברק בו התלוננו על כך שהפיסקה הושמטה? מדוע לא ניתנה אפשרות לשופט או למקורביו או לדוברת בית המשפט להעמיד דברים על דיוקם - לפחות ברמת פרסום הקטע המדויק ללא השמטות - עוד הרבה קודם? מדוע רק המתמחים של השופט עמדו להגנתו (במכתב שהם שלחו להנהלת בתי המשפט)? יש כאן עוד דברים, שאני לא מודע להם, ומפליאים אותי - ויכולים דווקא להעיד על קלקולים באותו בית משפט עליו הגנתי עכשיו. אני מעדיף להיות בעמדה הזאת, מאשר לצאת למסע צלב חסר עכבות.

ובסוף - אולי המגדר כאן שינה את הכל? אולי עובדת לא היותי אישה גורמת לתפיסה שלי את המקרה? אני מעדיף את הגבר (השופט) על פני הנשים (הפרקליטה, יש להניח, והשופטות, לפי מה שהתפרסם)?