החטא ושכרו

הפוסט האחרון שלי הגן על בית המשפט, ועל המימסד, ולכן אני צריך לאזן. מה גם שיש קשר, שיחשף בסוף הפוסט, בין הקודם לנוכחי.

העניין שלנו מתחיל כאן. מותו של הילד שמעון צוויקר, שנהרג בטיול באזור ניצנים. מעבר לדיווח המגמתי לפעמים של התקשורת האלקטרונית בעיקר על העלמות וחטיפות של מי ש"אינם משלנו" - כלומר ערבים (ראה הדיווח על האסון של משפחת פרג' מהשבוע בכינרת) או חרדים (ראה הדיווח על האסון של התינוק שנחנק ממפת ניילון בבני ברק) או למצער מתנחלים (המקרה דנן, הילד היה מאיתמר), הרי שהפעם היה מעורב בסיפור עניין נוסף.

מהמשטרה הובן כי ברצונה לנתח את הגופה. המשפחה התנגדה, מטעמים דתיים מובנים.

איסור על השחתת הגופה הינו איסור מושרש ואף מרכזי ביהדות. יש לו שורשים בתפיסה הנאורה של היהדות את האדם כ"נברא בצלם אלוקים" ומי שרוצה להמשיך ולחקור מוזמן לקרוא את סיפרו המרתק של יאיר לורברבוים בנושא, "צלם אלוקים - הלכה ואגדה).

לא שאסור תמיד לבצע ניתוח לאחר המוות, משיקולים הלכתיים שונים. אבל כאן, ככל הנראה, זה לא היה המקרה. המשטרה החלה את ההליך, אולם חיכתה יום עבודה שלם עד שהודיעה שאין בכוונתה לנתח את הגופה, אלא רק לבצע בה בדיקות אחרות (ומותרות מבחינה הלכתית). בכל אותו זמן המשפחה האומללה, מותשת משעות החיפושים אחר הילד, שבורה מהאסון שקרה אותם, היתה צריכה גם להלחם - באמצעות הליכים משפטיים וגם אחרים - בכוונה שלא היתה של המשטרה. לו המשטרה היתה מודיעה מלכתחילה על רצונה, הכל היה נחסך. זה לפחות מה שעולה מהעיתון.

צריך כאן גם קצת להסביר את הרקע המשפטי לסיפור.

היכולת לבצע נתיחה בגופה מקורה בחוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958, ובחוק האנטומיה והפתולוגיה, התשי"ג-1953.

חוק חקירת סיבות מוות קובע מנגנון לפיו במקרים מסוימים, כאשר יש חשש למוות לא טבעי או מצב דומה, יכולה המשטרה לבקש מבית המשפט "לחקור בסיבת המוות". במקרה כזה מתמנה "שופט חוקר" לנושא (כן, שריד אינקווזיטורי במערכת אדברסרית, לדוברי המשפטנית המדוברת שביננו, למרות שהשופט לא חוקר ממש אלא רק נותן את הסמכות החוקית לביצוע הפעולות שמתבצעות ע"י הרשות המבצעת).

מרגע הגשת הבקשה ע"י המשטרה, החוק מורה כי אסור לעשות דבר בגוויה בלי היתר של השופט - אפילו אם עצם בקשת החקירה תדחה. אסור לעשות דבר - ובכלל זאת לא לקבור את הגופה. הלוויה מעוכבת, והנוהל קובע כי במקרה כזה הגופה מועברת למכון לרפואה משפטית לאכסון עד להחלטת השופט החוקר. לאחר מכן, השופט החוקר יכול להורות על בדיקת הגופה - בדיקות שאינן כוללות לרוב השחתת הגופה - או על נתיחתה.

על נתיחת הגופה מוסמך השופט להורות רק במקרים מאד מסוימים, בהתאם לחוק האנטומיה והפתולוגיה (אם יש יסוד סביר לחשוד שהמוות נגרם בעבירה, ברשלנות, או בהזנחה). לא בכל מקרה בו בית המשפט חוקר את נסיבות המוות יכול השופט לתת צו לנתיחת הגופה. במקרים מסוימים הוא רשאי לתת רק צו בדיקה לגופה. בית המשפט קבע כי "יסוד סביר לחשש, שסיבת המוות איננה טבעית, ללא קיומו של חשש סביר, שהמוות נגרם בעבירה, ברשלנות או בהזנחה, אינו יכול לשמש עילה למתן צו בדבר ניתוח גווייה".

כך ביטאו המחוקקים, ולאחריהם בית המשפט, את הרצון להגביל למקרים מאד מסוימים את נתיחת הגופה, ולאזן בין הפגיעה הדתית שיכולה להגרם לבין הצורך בשמירה על החוק והסדר ובדיקת נסיבות המוות.

בהסדר החוקי יש בעיה מסוימת: כאשר המשטרה פונה בבקשה לחקור את נסיבות המוות היא לא אומרת מה ברצונה לחקור. היא רק פונה אח"כ לשופט ואומרת מה היא רוצה בדיוק. כאן בדיוק נפל הסיפור שלנו. המשטרה הודיעה על הרצון לחקור - אבל לא אמרה שאין בכוונתה כלל לנתח אלא רק לבקש לבדוק חיצונית את הגופה (כנראה בשל העובדה שאין יסוד סביר לחשש כי היתה פה רשלנות או הזנחה, או בגלל סיבה אחרת).

אבל גם אם החוק לא דורש זאת מהמשטרה, אין הכוונה שהמשטרה יכולה לא לומר. כרשות מנהלית היא צריכה לפעול באופן סביר, הגיוני - ובצורה שלא פוגעת באזרחים ובזכויותיהם למעלה מן הנדרש. כאן היתה פגיעה שלא לצורך (ככל שאני מבין מהעיתון - יתקן אותי מי שיודע אחרת). אין סיבה לפגיעה כזו. המשטרה היתה צריכה להודיע מראש שזו כוונתה, ולא לשמור את זה בבטן כי מה אכפת לאזרח הקטן וחובש הכיפה.

הפגיעה הקטנה הזו היא סימפטום נוסף לחוסר תשומת הלב וההתעלמות  - בעקבות שנים של פיתוח המיתוס של כפיה דתית - מהצורך הדמוקרטי הבסיסי של שמירה על חופש הדת, וזכויות הדת השונות המוענקות לאזרחי המדינה.

ואם אתם שואלים איפה הקשר לפוסט הקודם? אז ככה: פסק הדין שממנו ציטטתי קודם ושבו נקבעה ההלכה המשלבת בין החוקים השונים וקובעת מהם הנסיבות בהם בית המשפט יכול להורות על נתיחת הגופה היה בג"ץ 82 / 638 יהודה לוי נ' שופט חוקר אהרון אמינוף, פ"ד לו(4) 780 (1982). כן, השופט אמינוף, מהפוסט הקודם, בעודו שופט בית המשפט השלום בעפולה. שם הוא טעה, דרך אגב. בית המשפט העליון (שמגר, בך, אור) ביטל את הצו שהוא נתן לנתיחת הגופה.

ורק בקטנה: נו, אז לא רציתם את לאו כנשיא? לא רוצים אפשרות נוספת לחשוב על הנושא? וד"ל.