לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

החטא ושכרו


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ניצני התקומה


שתי פרשיות מילאו לי את השבוע. על אחת כתבתי בפוסט הקודם (כתבתי, ולא ידעתי לאן זה יגיע אז, אבל אני רק מתכוון עכשיו יותר למה שכתבתי). על השנייה קראתי בעיקר בהתכתבויות פנימיות של מרצים באוניברסיטה מסוימת, שאינה אוניברסיטת חיפה. במסגרת ההתכתבויות הללו עלה גם מכתב התמיכה של מרצים למשפטים בהתנהלות בחיפה, בטקס הידוע שבו לא היתה תקווה.

 

קודם כל, בעיקר לאחר שהתרשמתי מהמכתב הזה של פניה עוז זלצברגר, שאותה אני מעריך, אבהיר: אני לא בעניין של לקרוא בוגדים, קוויזלינגים, לא פטריוטים (או אף, כפי שכתבה מישהו בהתכתבויות - לוקים רפואית ונפשית) למי שמוריד את התקווה מטקסים. אבל יש לי תחושה שהחוטאים מתחבאים תחת המטריה של השמות המגעילים, של ה-Blaming and Naming, של הטוקבקים. אני חושב שצריך לקיים דיון רציני בעניין, ולא מוכן שקבוצת ימנים או סתם בריונים מילולית יקחו לי את האפשרות לדבר.

 

אז נתחיל מהפיל שלא מדברים עליו: למה זה קורה בחיפה? ובכן, נתון ידוע לכל מרצה למשפטים הוא שמספר הערבים אזרחי מדינת ישראל שלומדים משפטים גבוה מאד באוניברסיטת חיפה. למיטב ידיעתי, זה נכון גם בפקולטאות אחרות באוניברסיטה, ואני לא חושב שיש כאן איזשהו טעם לפגם. אני מניח, שהסטודנטים הערבים הרגישו שלא בנוח עם התקווה, שיר לאומי, שמתייחס ללאום היהודי וכמיהתו לארץ ואינו כולל אזכור למיעוטים לאומיים חשובים אחרים הנמצאים בציון. אני מניח, שחוסר שביעות הרצון הזו התבלטה גם באירועים קודמים.

 

האם - מתוך כבוד למספר הלא מבוטל של בוגרים לא יהודים - ראוי להשמיט את ההמנון? אני לא בטוח. נכון, ההמנון שלנו לאומי ויהודי. נכון, מיעוטים אחרים לא מזדהים עימו - אבל חלק מהגדרת היסוד של מדינה יהודית ודמוקרטית כולל העדפה לאומית מסוימת, לפחות ברמה הטקסית. גם דגל המדינה הינו יהודי, ומדיר מיעוטים, ואני מניח שלא חשבו להסירו מהאולם (במידה והיה שם). גם שם המדינה הינו כזה, הסמלים המופיעים על תעודת הזהות שהיא מנפיקה, ועוד.

 

הדיון בשאלה האם בהעדפה היהודית הזו יש פגיעה בדמוקרטיה היא שאלה מורכבת. יש רבים שעוסקים ועסקו בה. אני אפילו מוכן לקבל שיש כאן בעיה, ושמדינה יהודית ודמוקרטית היא אוקסימורון. אבל המצב הנוכחי - המונצח בחוקי היסוד שלנו - הוא כזה. האם מי שדעתו אינו נוחה מכך רשאי לשנות סדרי טקסים?

 

גם הטענה שזהו טקס ועניין "פרטי" ולא "ציבורי" שהעלו רבים (הישג פרטי שצריך לאפשר לחגוג אותו בצורה לא לאומית) לא נראית לי מספיק מבוססת. הטקס הינו טקס ציבורי, שנועד לאשר את ההכרה שמדינת ישראל - באמצעות המועצה להשכלה גבוהה, גוף ממלכתי - נותנת בהשכלה שרכשו הבוגרים. השכלה זו מומנה ברובה על ידי אותה מדינה. הרשמיות המתחייבת ממעמד ההסמכה, בודאי באוניברסיטה ציבורית, יחד עם הטקסיות שבה, היא חשובה וויתור עליה לא נראה לי סביר ולא מידתי. אין גם מדובר בכפייה (בניגוד למה שמעלה פניה בדמגוגיה מסוימת בסוף מכתבה) - אני מניח שסטודנטים שאינם שבעי רצון ממילות ההמנון לא השתתפו בשירה גם בטקסים קודמים. אף אחד לא מכריח אותם, וטוב שכך. גם אני לא רוצה שיכריחו אותי לשיר המנון. אני מכיר אנשים חרדים שלא רוצים לשיר את ההמנון מסיבות ברורות ("עם חופשי" הידוע). אבל באוניברסיטאות נהוג לשיר את התקווה בסוף הטקס, תחת דגל ישראל. זה סמל שנראה לי שוויתור עליו מהווה כניעה מראש, בלי דיון רציני וודאי ללא שינוי משפטי - לגישה של "מדינת כל אזרחיה". ושוב: מותר להתווכח על זה, מותר לחשוב את זה, מותר לבטא את זה, אבל יש דיון - ויש מצב משפטי, חוקתי, ערכי קיים. שינויו לא מתבצע בהחלטה של פקיד אוניברסיטאי על טקס.

 

למרות ההתלבטות המסוימת בסוגייה עצמה, דבר אחד ברור לי. אנחנו ממשיכים במסע ההתפרקות של העגלה הישראלית. בלי תקווה, בלי התייצבות לחקירה, ירצה לזכור ישראל, ירצה לזכור אלוקים - בעוד כמה עשרות שנים, אני חושש שאף אחד לא יזכור את האפיזודה הקרויה מדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית.

נכתב על ידי חטא , 30/6/2011 19:52   בקטגוריות מדינה, אקטואליה משפטית, אקדמיה, לאום, דת ומדינה  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ההתנתקות שלי (מהרב ליאור)


זה היה אמור להיות פוסט יחסית פשוט, עם ביקורת פנימית על המגזר. ביקורת שמי שקורא אותי אולי לא מופתע ממנה. אבל זה התגבש למשהו יותר מזה. לכתב התנתקות.

 

היום ואתמול התבשרנו על צו מעצר שהוצא כנגד הרב דב ליאור מקרית ארבע. הרקע לצו: אי התייצבותו לחקירה שאליה נדרש להגיע, הנוגעת למעורבותו בהוצאת הספר "תורת המלך" (דרך המלך, להבדיל, הוא חיבור מנומק ומסודר שסותר את רוב טענותיו של המסמך תורת המלך. ניתן למצוא כאן, וגם להתרשם בו כאן, וגם משאר הדברים, ותודה לשיר דמע שהסבה את תשומת ליבי לטעות בשם) שבו נדונו עמדות הלכתיות כביכול לסוגיית הריגת גויים.

לכאורה עניין פשוט: עוד התנגחות של גורם ימני קיצוני, מהשוליים הדתיים-ימניים של המפה, במדינת ישראל. זה הרי אותם אנשים שמתנגדים אפילו לביבי, ושמצביעים בבחירות מרזל וצפונה. הם לא ממלכתיים במוצהר, ומאז ההתנתקות – עוד יותר. אצל הרב ליאור עוד מדובר באיש בעל חזות חרדית למהדרין. המשטרה השיגה כותרת, הם השיגו כותרת – ועוד יום בממלכת בן-גביר / מלמד עובר הלאה.

 

ההרגשה הראשונה שלי שמשהו לא בסדר היתה כשבעיתונים – כולל בישראל ביתנו – כינו את הרב ליאור "בכיר הרבנים בציונות הדתית". אמנם איבדנו בשנים האחרונות את המנהיגים הרבניים הבולטים בציבור שלנו, אבל הרב ליאור בכיר הרבנים? בלי להתייחס לגדולתו בתורה, לא ראיתי שרוב הציבור שלנו נענה לפסיקותיו.

ההמשך היה כשקראתי כי הרב דרוקמן – כן, ראש ישיבות בני עקיבא, לשעבר ראש מנהל הגיור בישראל, ואדם בעל זכויות רבות – מבקש שיכינו לו תא יחד עם הרב ליאור. מעבר לפופוליזם הזול שבבקשה, הרי שברור מה עומד מאחוריה: זוהי כבר קריאה למרי אזרחי. ויותר מזה. אני לא זוכר שהכינו לרב דרוקמן תא בכלא בהתנתקות. להפך – הוא, ורבנים נוספים, פעלו כדי למתן את הציבור ולמנוע התנגשות עם המשטרה.

הסירחון התגבר כשקראתי כי רבנים נוספים מצטרפים למחאה נגד הצעד המשטרתי, ושאפילו חברי כנסת במפד"ל (החדשה) מתנגדים לצעד. השיא היה כשתנועת נאמני תורה ועבודה (שאותה אני מעריך ומוקיר) הצדיקה את עמדת המשטרה, קראה לשיתוף פעולה – אבל באותה נשימה הציעה לבדוק את האיפה ואיפה באכיפה המשטרתית לביטויים פוגעים.

 

אז קודם כל נתייחס לטענה עצמה. הטיעון של אפלייה באכיפה בנוגע לחופש הביטוי היה הטיעון המרכזי בקרב הגורמים שתמכו ברב ליאור ובמעשיו. כך קבע הרב דרוקמן ואחרים. הטיעון הזה הוא קודם כל לא רלוונטי, ובעיקר – שקרי.

לא רלוונטי מאחר וגם לו היתה אפלייה באכיפה הרי שזו אינה מהווה צידוק להשתמטות מחקירת משטרה. הציות למדינה ולחוקיה מחייב זאת בכל מקרה. הדרך לפעול כנגד אפלייה כזו, לו הייתה, היא בכלים רבים המצויים בפנינו – החל מבג"ץ, דרך פנייה לועדת הפנים בכנסת, או למשרד לבטחון פנים, או ליועמ"ש, האחראי על הסלקטיביות החקירתית. התרופה היא בוודאי לא חוסר התייצבות. (שיר דמע הוסיפה דבר חשוב בתגובה - תרופה משפטית אפשרית נוספת תהיה טענה להגנה מן הצדק, שנתקבלה לאחרונה בכיוון ההפוך - כלפי מיידי אבנים ערבים, מה שגם קשור לפיסקה הבאה, אולם בעיקר - תרופה זו רלוונטית כשיוגש כתב אישום, ובודאי לא רלוונטית לעניין החקירה)

 

אבל מעבר לכך, הוא שקרי. אני מנסה להבין מהיכן ההווא אמינא לסלקטיביות הזו שכולם פתאום מתחבאים מאחוריה. למעשה, מהצד השני של המפה האכיפה אפילו משמעותית יותר. רק לאחרונה שמענו על מאסרים ארוכים שנשפטו אליהם גורמים מרכזיים במחאות בשייח ג'ראח. אה, נכון, הם היו ערבים (וזה גם מה שעומד לדעתי בטענות המקוריות על סלקטיביות: בצד השני של המשוואה לליאור וחבריו לא עומדים ערבים. מותר להעמיד מולם רק יהודים. ערבים אינם זכאים לזכויות אדם. הם מדרגה קרובה יותר לחיה, ולכן אם מונעים את חופש הביטוי שלהם זה לא קשור). שמענו, לאחרונה, גם על סרבני שירות שהוכנסו לכלא. חקירות נוספות בודאי מתקיימות (מיודענו שיח ראאד סלאח מזומן לחקירות פעמיים בחודש לדעתי) – ומה שביקשה המשטרה לעשות לרב ליאור הוא כמובן לחקור (ואפילו לא באזהרה). עוד לא הגענו אפילו לכתבי אישום. קוראי הארץ מתבשרים על חקירות וזימונים שמתקיימים מדי שבוע למפגינים יהודיים נגד הגדר, בירושלים ועוד, ואני מניח שהרבה יותר מהבשורות בערוץ 7 על חקירות של פלדמן, בן גביר, או מרזל.

 אז כמובן – אני מסתייג מאד מפעילות אותם גורמי שמאל. ראוי שהמשטרה תחקור אותם – והיא עושה זאת. כך גם הייתה צריכה לעשות במקרה של דרך המלך, וטוב שעשתה. אחרת, היתה יכולה בצדק להיות טענה לסלקטיביות הפוכה (בעצם, די ברור שיש כזו – בשל הנטייה של גורמי אכיפת החוק להמעיט מעיסוק ב"יהודים").

 

ואחרון - גם לו הייתה אכיפה סלקטיביות, הרי שבמקרה שלנו היא מוצדקת. לא הרי קריאה של פרופסור לסיום הכיבוש או אף לחרם אקדמי על ישראל כהרי הסתה לרצח. חופש הביטוי אינו נעצר בראשון, אולם – גם לגירסאות הליברליות ביותר שלו – נעצר בפגיעה בחיי אדם. כתיבה הלכתית המדיחה לרצח גויים היא הדרגה החמורה ביותר בביטויים פוגעים: גם פגיעה גזענית וכוללת, וגם באצטלה של הנחייה רבנית, שמחויבים אנו לציית לה.

 

אבל כל זה שייך לפוסט הענייני, שציפיתם לקרוא. משפט אחד לא. אחת מהתגובות – של גורם מרכזי בציונות הדתית – היתה ש"חקירת המשטרה גורמת לקרע בעם". ובכן, חברי, הגיעה העת. תקרעו. תפסיקו לזהם את האמונה שלנו בטענות גזעניות. אם הרב שלכם הוא הרב דב ליאור – תבושמו.

אני מכריז בזאת על התנתקות: אין לי כל רצון להיות חלק מקבוצת הגזענים הלא דתיים שקרויים ציונות דתית. נמאס לי. את הכיפה אני משאיר. אני מאמין בבורא עולם ומקיים את מצוותיו, בכל מאודי. את ההשתייכות המגזרית – אני רוצה להסיר.

 

טוב, על הפוסט הזה אני ודאי אתחרט כשאפסיק לכעוס, אבל דיה לצרה בשעתה.

נכתב על ידי חטא , 8/2/2011 22:48   בקטגוריות אקטואליה משפטית, דת ומדינה  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מצב רוח מקאברי


במדינת רוריטניה יש רוב, וקבוצות מיעוט. הרוב ברוריטניה החליט, למרות מחאת אחת מקבוצות המיעוט, לבנות מבנה ציבורי הפוגע ברגשות הדתיים של קבוצת המיעוט האמורה.

לאחר שהוחלט על כך, משטרת רוריטניה החליטה לחסום את הדרכים לעיר בה היה אמור להבנות המבנה הציבורי. במקביל, היא אסרה על מי שנראה כמשתייך לקבוצת המיעוט להכנס לעיר או אף לקבל טיפול רפואי בה. והרוב? הוא המשיך לחגוג.

כשהסתבר לאחראים על הבנייה (הציבורית, יש להדגיש) כי הקבלן שהיה אמור לבנות את המבנה נטש את תפקידו בשל המחאה הציבורית, הם בחרו מיידית בקבלן אחר, תוך התעלמות מכללי המנהל התקין וחוק מכרזים ציבוריים. והרוב? הוא המשיך לחגוג.

כשהסתבר להם כי חלק מהעובדים שנשכרו לביצוע הבנייה (ששייכים לקבוצת מיעוט אחרת) מסרבים לבצע את הבנייה בשל הפגיעה גם ברגשות הדתיים שלהם, הם שכרו עובדים אחרים. והרוב? הוא המשיך לחגוג.

סופר מפורסם, המשתייך לקבוצת הרוב במדינה, פרסם טור בו הוא משווה את דעות המיעוט שהתנגד לבנייה למחלה מדבקת, וקשר בין ההתנגדות הזו למיני שחיתויות והתנהגויות לא מוסריות הקיימות במדינה. והרוב? הוא המשיך לקרוא אותו בהנאה.

אה, והכי חשוב: הסתבר כי הקמת המבנה הציבורי מנוגדת להחלטת הממשלה של רוריטניה, ומסכלת החלטה שלה להקים מבנה ציבורי דומה בעיר אחרת, הזקוקה לו מאד. והרוב? הוא המשיך להגיד: "לעזאזל, החרדים האלו".

 

אם לא הבנתם עד עתה, אז רוריטניה היא ישראל, המבנה הציבורי הוא ההרחבה בת היותר ממליארד דולר של בית החולים באשקלון, וקבוצות המיעוט האמורות הם החרדים והערבים. ואם לא קראתם ידיעות השבת, אז הנתונים שאובים באופן מלא מכתבתו של נחום ברנע וטורו של מאיר שלו.

 

אה, ורק כדי לא לאבד את הקוראים היחידים שלי: לא, אני לא תומך בעמדה ההלכתית של אי פינוי קברים בשום מצב. לא, אני גם חרד מפני ההשתלטות של קבוצת מיעוט בתוך מיעוט בתוך מיעוט על השיח הציבורי ועל התפיסה שלנו את החרדים. ולא, אני לא מתנגד לבניית ההרחבה של בית החולים באשקלון. אין בין עמדות אלו לכשלים הערכיים, המוסריים והדמוקרטיים שתוארו לעיל.

 

ואתם יודעים מה? זהו. אין לי כוח יותר להתווכח. לכו לעזאזל כל החילונים. כן, חפשו את יאיר לפיד ותקימו איתו מדינה. עזבו אותנו במנוחה: לא היתה לכם, ואין לכם, כוונה לקיים דמוקרטיה. אתם שליטים עריצים הנהנים משכרון כוחכם, ומוכנים לאחוז בערכים ליברליים רק כשהם נוגעים לטובתכם ונוחותכם בתור קבוצה או פרטים. סובלנות לא היתה לכם אף פעם. גם לא בהכרזת העצמאות.

 

(סליחה אם הייתי בוטה מדי: זה התחייב)

 

_______________________________________________________

 

ומפינת הצאצא: אבא, למה יש תמונה בעיתון של רבנים ומשטרה על סוסים? מה, שוב הרבנים גנבו את כל הכסף למדינה, ובאו עם סוסים כדי להביא אותם לכלא בשבת בלי מכונית?

נכתב על ידי חטא , 22/5/2010 20:36   בקטגוריות מדינה, אקטואליה משפטית, דת ומדינה, פינת הצאצא  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי:  חטא

בן: 50




הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , דת , מדע בדיוני ופנטזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחטא אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חטא ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)