החטא ושכרו

למרות שנדמה לי ששרון גל היה פעם דתי, או שהוא עדיין, אני לא מכיר אותו. כלומר אישית. יצא לי לשמוע אותו מספר פעמים מנחה את התוכנית הכלכלית שלו בערוץ 10, ולראות כתבות נוספות שלו, והוא היה רהוט, מובן, ובעיקר - ישר. את הראיון שלו עם הגברת דפני ליף אני זוכר לטובתו. הסגידה התקשורתית אליה היתה מוחצת, ואף אחד לא העיז לשאול מאיפה באה ומה דעותיה בצורה ישירה. הוא עשה זאת, וכמובן זכה לקיתונות של בוז. 

בימים האחרונים נודע ששרון גל התפטר - התפוטר? - מערוץ 10. ההתנהלות בנושא הדהימה אותי. זה התחיל מהודעות על עזיבה בעקבות מחלוקות כספיות, ואז במקביל - פצצה תקשורתית ממש - לפיה הערוץ חקר אותו בחשד להטרדה מינית, וכן ל"חוסר אתיקה בשידוריו". התגובה של שרון גל היתה נראית מבוהלת. במיוחד כאשר הערוץ בו הוא עבד מדליף האשמות כאלו. 

אני לא יודע האם שרון גל הטריד מינית או לא. אני לא יודע אם היה חוסר אתיקה בשידוריו (למעט חוסר האתיקה שבאי יישור קו עם האג'נדה התקשורתית השלטת). אני כן יודע לקרוא בין השורות. כאן, וכאן, וגם כאן בפורמט ריכוזי. 

והנה בין השורות: שרון גל ניהל עם ערוץ 10 שיחות לגבי שיפור תנאי העסקתו. הדבר היה כנראה עוד הרבה לפני הגעתו של המנכ"ל החדש, רפי גינת, לערוץ. אחת ההצעות שעלתה היא שבמקום לשפר את תנאי שכרו, תצא תוכניתו להפקה חיצונית בחברה ששרון גל יקים, בדומה למודל שקיים בערוץ למשל לגבי תוכניתו של רפי רשף ועוד. ההצעה כנראה הגיעה לקראת סיכום סופי. בשלב מסוים הגיע המנכ"ל גינת. שרון הוא כנראה לא כוס התה שלו. הוא סירב, ושרון גל התפטר. 

ואז - הו אז - הדליפו את ה"הטרדה מינית" או "חוסר אתיקה". 

כשרפי גינת הגיע לערוץ 10, כולם שתקו. שכחו לו את ההתנהלות הכוחנית בידיעות אחרונות, ובפאזות נוספות. שכחו את הקשרים הבעייתיים שלו עם הון - שלטון. כנראה כי ערוץ 10 היה בקשיים וכולם רצו שיבוא המשיח שיגאל אותו מזרועות ביבי. 

אבל כנראה שאי אפשר להחליף אופי. ושרון גל יכול להעיד על כך. 

ולפינת הצאצאית, שאינה קשורה לעניין, אבל מוכיחה כישורים לוגיים לא מבוטלים: אבא, איטליה זה באפריקה? אה, לא? אבל יש שם זברות! למה אתה אומר שלא? הגננת אמרה שהיא נוסעת לשם, והגננת אוהבת זברות!

(מהדורה מיוחדת לאור המפגש ביום הבחירות)

בפרשת השבוע שנקראה בשבת, פרשת בא, מופיע הפסוק המוכר הבא: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה".

המדרש מביא מספר פירושים ל"החדש הזה לכם". אחד מהם הוא: "אמר להן הקב"ה חידוש דברים אני עושה לכם. לשעבר לא גאלתי אומה מתוך אומה, אלא לכם אני מחדש דבר זה." (ילקוט שמעוני).

בשבת האחרונה, בדבר התורה בערב שבת מול הקהילה שלי, קשרתי בין מהפכת החודש, היציאה משעבוד לגאולה, לבין הצורך בבחירות דמוקרטיות לשלטון. הסברתי את הפן השונא עריצות אדם שמשולב בזיכרון יציאת מצרים, ואת החובה לשים אותו על ליבנו כל הזמן.

ציטטתי גם מראיון שנתן פעם הרב יואל בן נון, ובו הוא כתב:

כאשר התחלתי לפני שנים רבות לעסוק בנושאים אלה היה נדמה לי שהמדינה הדמוקרטית רחוקה מאוד מהגשמה, כחלום הנביאים או תפיסת מלכות ישראל. חזון מלכות ישראל עודנו משאלת לב של יחידים...כשהתחלתי לעסוק בהלכות מלכים, התברר לי בהדרגה שהתפיסה הזאת מוטעית. הכרה זאת נבעה דווקא מתוך לימוד, לכן אני סבור שרוב אלה שמדברים על ניגוד בין התפיסה הדמוקרטית לבין חזון מלכות ישראל לא למדו כל צרכם ולא שמעו כל צורכם ולא העמיקו כהלכה... התפיסות הדמוקרטיות קרובות יותר לדעתי לתפיסה המקראית ולתפיסה ההלכתית (ויש להבדיל בין השתיים)...כל צורת שלטון אחרת מנוגדת לעקרונות של תפיסת השלטון המקראית וההלכתית כאחד, יותר מאלה הדמוקרטיות.

מה שלא אמרתי, הן מחוסר רצוני להכניס פוליטיקה לבית הכנסת והן מסיבות נוספות, היו הדברים הבאים.

מדינת ישראל זקוקה בימים קריטיים אלו יותר מתמיד לחידוש הדברים ההוא, שהבטיח לנו האל. למרות הניסיונות להציב את הבחירות על מושגים ערטילאיים ולא אפשריים כמו "שיוויון בנטל", שבעיקרן הרצון למצוא שעיר לעזאזל לכל הבעיות הקיומיות שלנו בדמות האחר, השחור, החרדי, הרי שאנו ניצבים, לעניות דעתי, מול שני אתגרים אחרים עיקריים.

הראשון הוא הצורך להגיע להסדר מול תושבי הארץ שאיתנו, הפלסטינאים. הסדר זה יבטיח את המשך קיומה של המדינה היהודית, מדינת ישראל, ויאפשר את מימוש העקרונות היהודיים שלה לעומקם. הוא גם יאפשר לנו, מזה עשרות שנים, לחדול משליטה ושיעבוד של עם אחר (שלא ברצוננו, בשל סיבות שלא תמיד היו תלויות בנו). אני לא משווה ביננו לבין המצרים. אני כן משווה בין הרצון הפלסטינאי לשלטון והגדרה עצמית לרצוננו אנו להשתחרר מהשעבוד. הקב"ה מבטיח לגאול אומה מתוך אומה, וזה קשה, אך אפשרי; אנחנו צריכים להבין זאת בעצמנו.

השני, ולא פחות חשוב – ובשל המצב הנוכחי גם יותר חשוב, כפי שזיהתה נכון שלי יחימוביץ' – הוא מניעת שיעבוד ושליטה כלכלית של בעלי ההון שמשחיתים את מבנה הכלכלה הישראלית ומבשלים בה שקשוקות שונות, של המעסיקים שנלחמים בזכות ההתאגדות של העובדים ורומסים את זכויותיהם, וכן, לפעמים גם של הוועדים המבוססים שתומכים במונופולים כאלו או אחרים בכלכלה. השעבוד וגאולת האומה אינם רק במובן המדיני, אלא גם – ואולי כאמור בעיקר – במובן החברתי – כלכלי.

אינני אופטימי לגבי הבחירות הבאות. הסקרים מראים לנו שייווצר כאן מצב חסר תקדים של כנסת מפולגת לרסיסים ושברים (ומעניין לאן נעלם פתאום השיח על הגדלת אחוז החסימה. אולי כשציפי נלחמת על מקומה הכל בסדר?). תעמולת הבחירות מראה לנו שיש כאן השלמה עם הסתרות משמעותיות בדבר האידיאולוגיה המפלגתית, בצורה שמקשה על הבוחר לעשות החלטה נכונה. במובן הזה, הבחירות כבר הוכרעו, ולאו דווקא לטובה.

אני אופטימי אבל לגבי העתיד. לדעתי, הבחירות האלו יביאו לבחירות עתידיות מוצלחות יותר. שיח השיוויון בנטל יכרע תחת הנטל של המציאות (או, בתסריט אופטימי, יפתר באמצעות הסכמה שכולם יודעים את עיקריה במתווה של חוק טל משופר). יוצבו בפנינו אלטרנטיבות ברורות: אלו של הקואליציה העתידית ואלו של האופוזיציה – באשר לדרך הניהול הכלכלית של המדינה. בסופו של דבר, לא יהיה גם מנוס מבחירה בדרך מדינית נכונה.

כך שבסופו של דבר נדע לחגוג ולספור גם את יציאת מצרים המלאה. גם את יציאתה של מדינת ישראל משעבוד רעיוני, מעריצות ומשלטון של אומה באומה. איך הובטח לנו? "בניסן נגאלו, בניסן עתידים להגאל". בניסן, כלומר בפעם הבאה אחרי הבחירות.

ולפינת הצאצא, שמגלה מודעות פוליטית: אבא, למה להצביע למפלגה ימנית שתתן את כל השטחים לערבים? לא יהיה מקום לבנות גן משחקים לבית הספר!