אני מרגישה כאילו המון זמן לא דיברנו...
חמוד שלי...
מתוק אהוב...
אני אוהבת אותך אתה יודע?
אתה בטח לא ממש מרגיש...
עוברת עלינו תקופה לא קלה - לא קלה בכלל.
אני כבר לא יודעת כלום - מה יהיה, מה היה, מה עכשיו...
אני קמה בבוקר וחושבת עלייך,
ואז מתחילה לחיות את חיי.
והם קשים בלעדייך. המרחק הזה קשה כל כך.
והבוקר עובר,
וגם הצהריים,
ובסוף מגיע הלילה...
אז יצאתי, וראיתי, וטיילתי, ודיברתי...
וכולה - עבר יום אחד.
ויש כל כך הרבה כאלה! כל כך הרבה ימים עד הפעם הבאה שאני אזכה לראות אותך, ולריב איתך פנים מול פנים, ולא רק בטלפון...
איזה מבאס זה.
על מה יש לנו לריב כל כך הרבה?
למה זה ככה?
אני כבר לא יודעת במה אני מאמינה - בגורל, שאומר שאנחנו לא מתאימים, או במציאות, שגם היא לא מחמיאה ממש. אני לא מבינה מה אנחנו עושים לא בסדר, ולמה... למה זה צריך להיות ככה?!
אני כל כך מתגעגעת אלייך. אני לא מצליחה להפסיק. ואני גם לא רוצה.
אני רוצה להתגעגע אלייך כל יום במהלך החיים שלי.
אבל אני כל כך רוצה שהגעגוע הזה ימצא את הידיים שלך בסוף.
ולא אכפת לי לחכות.
אני רק רוצה לדעת שאנחנו לא עושים טעות,
ושיש לנו סיבה טובה לחכות...
3> 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Tamari :)