Hell Is Better

שיר שנטי שלחה לי (חלקו יפורסם בסוף הפוסט).

אהבתי את הקונספט שלו.

-

בואו נראה מה עבר עליי השבוע הזה?. היה מסכם בהיסטוריה ביום הולדת שלי (יום ראשון ה-11 למאי) ומסכם במתמטיקה ביום חמישי. אני מצפה לציונים טובים בשניהם למרות שאין לדעת (לאה לא מתה עליי ובכלל קשה לקבל אצלה ציונים טובים ולא הצלחתי איזה תת סעיף אחד מתוך 3 בגיאומטריה). בעיקרון אם לא אז נקווה שהבגרות תלך טוב XD.

ביום חמישי בערב (אחרי שעברתי את המסכם,שיעור נהיגה,חדר כושר,טניס) הלכתי לנטי.

היה ממש כיף, היא אמרה "בא לי להסתובב במערב ראשון!" אז זה מה שעשינו

הלכנו והלכנו והלכנו עוד קצת למקום בו "אין בניינים בכלל" ע"פ נטי-שומם XD.

נטי חשבה שצריך להקליט את השיחות שלנו.. אז היא הקליטה רק שמסתבר שאי אפשר לשמוע את זה על המחשב אז אני אצטרך לראות איך זה כן יתאפשר =]

גם צילמנו תמונות O:

קיצר היה ממש כיף נטי 3>

חלק מהשיר:

When my time comes
Forget the wrong that I've done
Help me leave behind some
Reasons to be missed

Don't resent me
And when you're feeling empty
Keep me in your memory

Leave out all the rest
Leave out all the rest

Forgetting
All the hurt inside
You've learned to hide so well

Pretending
Someone else can come and save me from myself
I can't be who you are

אני (מימין) עם נטי(שכמובן משמאל) 3>

עוד פעם D:

מחר יום ראשון אז שיהיה לכם שבוע מקסים

כל יום עובר בשתיקה
 עוד דקה ועוד דקה
המבט לא משתנה כמה זמן עבר?
 כבר שכחת?
 נעלמת בלי מילים
מחכה לתשובה לשאלה שלא נשאלה
מתח באוויר
חריקה
 דלת נפתחת
ניצוץ
ושקט

היה כיף בשישי אומנם קצר אבל כיף.

המממממ.. מעניין איך יהיה ברביעי-מה שבטוח משעמם לא יהיה.

ביום ראשון יום הולדת,החיים פשוט מצחיקים.

גדלה ומתקרבת למוות באותה העת,מצחיק לא?

רוצה או לא? אוח.

דיונים שאני יכולה לערוך רק עם עצמי זה מתסכל.

שבוע טוב

חי פעם רק פעם
יש טעם אין טעם
עם כח בלי כח
שער הרחמים.
בואי איתי יחד
בואי מתוך הפחד
כי את, גם את חלק
משער הרחמים.

יום השואה-לזכור ולא לשכוח.

יש כאלה שכל יום זוכרים ויש כאלה שכל יום זוכרים לשכוח.

אני יותר מהסוג השני. אני מודה. אבל כל פעם שאני בטקס שהביה"ס שלי עורך אני מתרגשת.

הטקס היום היה מכובד מאד.

התרגשתי.

תיכננתי לכתוב פוסט על יום שלישי בו נסעתי לפגוש את הילה ואיך היה כיף לדבר ואיך נשרפתי מהשמש אבל הגיע יום השואה.

והיום, אני לא מוצאת טעם. מצאתי את עצמי מתלוננת לאלוקים על השואה מה שאני לא עושה כי לרוב אני מעלימה עין אבל הפעם.. לא יודעת אולי כי גיליתי עוד פרטים בנוגע לשואה אבל כך או כך הגיע הזמן שהבנתי אסור להתעלם אסור לשכוח חייבים לשמור את מה שהיה בתודעה כדי שלא יחזור שוב..

זה התפקיד שלנו..שלי.. לשמור שזה לא יקרה.

איך זה שביום השואה שירים מסויימים מקבלים משמעות חדשה מבימים אחרים? ברגע זה אני מקשיבה לשיר "שמור על העולם".

בכיתי. "תשמור על העולם ילד כי אנחנו כבר לא מצליחים".

זה כ"כ נכון וזה עצוב..

אני לא רוצה לסיים את הפוסט בכזו נימה פסימית אז אני אסיים עם נימה טובה.

בעוד שבוע וקצת אני בת 17. מוזר..

הגיע הזמן לעשות תיאוריה ולעשות יותר שיעורי נהיגה אתם לא חושבים?.