וזה לא קרה לי אף פעם.

לא ברמה כזאת.

עד אותו היום, שנראה שעברתי בו עוד שלב.

האבסורד המוחלט הוא שדווקא באותו יום קרסו כל המערכות בפנים, ולאחר התאוששות קלה, חזרו לאפס. אפס.

ככה הרגשתי.

ביחוד אחרי שהתלבשתי.

יצאתי איתה.

אישה- במלוא מובן המילה.

היא לא מתביישת, לא מפחדת, עושה רק מה שהיא רוצה ומה שהיא אוהבת- ועושה אותו טוב.

יצאנו לפאב, כדי להעלות את המורל.

בפנים לא רועש מידי, לא שקט מידי.

ואני צועדת לי בראש מושפל, לבושה בג'ינס צמוד, חולצת קשירה וסנדלים. מחפשת את עצמי, בוחנת את הסובבים.

מזמינה כוס יין אדום, טעים ומתוק,

מתיישבת ולוגמת.

לא עובר הרבה זמן עד שאני מוצאת את עצמי איתה, מחפשות מקום בין כל ההורמונים שם בחוץ,

רק לשבת לעשן סיגריה עם היין.

כי זה מה שהכי בא לי לעשות כרגע.

והיא צועדת לה בראש מורם, ועיניים מחפשות,

ובלי יותר מידי שאלות- מתיישבת.

כל כולה חיוכים ואהבה, ישר מתחילה לדבר.

אני, עוד עדיין עומדת, שואלת את עצמי- למה לעזאזל ולכל הרוחות בחרת דווקא בשולחן הזה?!

היא התיישבה בדיוק בשולחן האחרון שהייתי מתיישבת בו.

שולחן תיירים. גולשים, מהוואי.

והיא כבר בתוך השיחה מדברת איתם על סוואלים כאלו ואחרים,

ואני שם, שותקת, חושבת לעצמי- מה כבר יש לי להביא לשולחן הזה, הרי במילא אני לא מבינה בגלישה.

לוגמת מהיין, מדליקה סיגריה אחת אחרי השניה, מרגישה את הסרטן אומר לי די מבפנים, ואת הכבד בוכה לצאת החוצה,

ופתאום אני מרגישה שמישהו מסתכל עלי.

עליי.

הפלא ופלא, הנערה השתקנית.

שתקנית כזאת לא הייתי מימיי- מימיי!

ומתחיל לדבר איתי באנגלית שלא הייתה מביישת את מלכת אנגליה.

ואני ככה, עונה בחצי ספרדית וחצי באנגלית, כל כולי בכלל בלבוליה אחת גדולה, שדווקא אליי הוא בחר להתייחס.

אבל ממשיכה לחסוך במילים.

היא הלכה לשחק סנוקר, הוא קירב קצת את הכסא, החברים שלו הלכו להצטרף למשחק הסנוקר, והוא קירב עוד קצת את הכסא.

ותוך כדי דיבורים על הא ועל דא ועל הוואי וישראל, הוא אומר לי- "אני לא מצליח לקרוא אותך" ו "את ביישנית".

ואני? שממש לא רגילה לתגובות צופים שכאלה, התחלתי להתרגש. כן, הוא קנה אותי.

וזה היה אחד מרגעי השיא בערב הזה בשבילי, ואולי אפילו בכל תקופת השהייה עד כה בפנמה.

לרוב, אני די שקופה. כולם חושבים שהם יודעים מתי טוב לי או רע לי, אם אני כועסת או ממורמרת.

אף אחד לא באמת בא ושאל אותי מה מסתתר מאחורי העיניים המבריקות.

ולרגע אחד, דווקא מה-הכי לא צפוי, קיבלתי קצת תשומת לב אמיתית, וכנה.

הרגשתי מיוחדת, וחשובה.

ואפילו, משום מה, לא יודעת איך- הרגשתי לראשונה אישה.

אני לא סקסית, ורחוקה מלשדר את זה, אני נראית הכי ילדה שיש, ולא מתביישת בזה.

ובערב הראשון בחיי הרגשתי אישה ברמות אחרות.

ברמות שלא הכרתי.

וזה עשה לי לחייך.

עם כל הבלאגן שהיה לפני היין, ועם כל קריסת המערכות, ועם כל המחשבות שרצו להן שם בחללים הכי נסתרים בראש.

חזרתי הביתה, ולא התביישתי להסתכל במראה, תפחתי לעצמי על הבטן כמו איש שמן וגאה וחייכתי.

חבל שזה נמשך רק יומיים, ועכשיו התחושות קצת שונות.

אבל את ההרגשה ההיא, מהערב ההוא, אני לא ישכח לעולם, ומקווה שהיא תופיעה לעיתים קרובות יותר.

אף על פי שאני נורא אוהבת את הילדה שבי.

ואני לא יתן לשום אישה להחליף אותה. רק להצטרף אליה. אולי...

גמר חתימה טובה לכולם.

שתהיה לנו שנה טובה,

מלאה בחיוכים ואהבה,

ושלא נפגע בזבוב.

טוב נו, רק אם הוא ממש מציק לנו כשאנחנו שוכבים בים אז נעשה לו- פווו פווו. [אבא בובליל]

:):)