אין לי מילים כל כך לתאר את איך שאני מרגישה כרגע.

לפני שבוע הייתי על גג העולם, והיו לי ציפיות ותקוות, הרגשתי טוב עם מי שאני.

והיום, אני יכולה להגיד שאני על הרצפה- נשברתי.

מחפשת פירורים אחרונים שאוכל לאסוף בשביל להתחזק שוב.

ובכלל, "נשברתי" זאת המילה הנכונה?

או שמא אני בעצם מעדיפה כל הזמן להישאר על השוליים, כי זה מה שאני רגילה?

אני לא יודעת.

אני יודעת שאני רוצה לחזור ללפני שבוע.

שהכל היה יפה וחלק.

אני סתם עוצרת עצמי מלכתוב מה שיש לי.

אבל בתאכלס אני יודעת.

ועושה לי עצוב לדעת,

שאני סוחבת איתי שקים משנים עברו.

אהבתי את השקים הללו, ועדיין יש לי חיבה כה גדולה אליהם, אבל אני יודעת שאני צריכה לשחרר.

וזה קשה.

ולא יודעת אם יקרה בקרוב.

גאד דאמ יט, אני לא מצליחה להשתחרר.

משהו עוצר בעדי, ואני לא יודעת מה.

זה רע, רע מאוד.

אין טעם להמשיך לכתוב...