מצאתי לעצמי שתי אהבות חדשות-ישנות.

מכיוון שהלו"ז היומי שלי השתנה לאחרונה, וגם באיזשהו מקום בגלל שניתקו לי את הטלויזיה לאחרונה (בוהו)

נאלצתי לחפש לעצמי דרך להעסיק את עצמי.

זה התחיל מהשאלת ספרי בישול מחברתי הטובה בשביל מתכון פשוט למאפינס והמשיך באפייה שבועית למשפחה והחברים והמחמאות לא איחרו לבוא.

בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי משותתת בבלוגים של בישול ומתה להניח את ידיי על המתכון המנצח. אני מכינה לעצמי רשימות מוצרים של כל מיני

עוגות ועוגיות ומאחסנת אותם בתוך היומן למקרה שאני אתקל בחנות בדרך חזרה הבייתה.

החיסרון היחיד הוא שאני נאלצת לממן לעצמי את התחביב החדש-ישן שלי וזה די בעייתי כשהסכמתי ביני לבין עצמי שהגיע הזמן לחסוך ולקצץ בהוצאות.

עדיין אני מנסה למצוא מתכונים עם רשימת מוצרים שאפשר למצוא בבית או סתם מתחלקת חצי-חצי עם אותה החברה עם הספרים ואנחנו עושות ערבי בישול אצלה בבית.

חוץ מזה התחלתי לקרוא שוב ספרים. זה תחביב שהוא און-אוף כזה. כשיש כוח או כשסתם משעמם קוראים ושאר הזמן נותנים לספרים להתאבק על המדף.

אז עכשיו אני באון, אולי הודות לספר הכי טוב שקראתי אי פעם נראה - "צלה של הרוח". כשהגעתי ל"צומת ספרים" במטרה להעשיר את הספרייה הביתית שלי ב-4 ספרים רק ב100 ש"ח,

והמוכרת ועוד איזה 3 אנשים אמרו לי את חייבת לקחת את "צילה של הרוח", לא באמת חשבתי שהוא עד כדי כך טוב, חשבתי שזה סתם עוד ספר שהוא "בטרנד", אבל באמת שאין לי מילים עליו

ולמרות שזה לא הז'אנר הטיפוסי שלי, אני לא יכולה להניח אותו.

אחרי שאסיים איתו (בתקווה ביומיים הקרובים) יש לי עוד ערמה של ספרים שרק מחכים שאני אקח אותם לידיי ונקווה שהתשוקה הזאת לא תתמוגג עד אז.

אני גם הגשמתי לעצמי הבטחה מלפני די הרבה זמן - להרשם לחדר כושר.

סוף סוף אזרתי כוחות והלכתי להרשם. בגדול אני יותר סומכת על מערכת החוגים מאשר המכשירים עצמם, כי זה פשוט משהו שאני רגילה אליו.

אני גם רוצה לנסות כל חוג לפחות פעם אחת ולסמן וי על הכל.

ככה מצאתי את עצמי אתמול עומדת מול חדר החוגים ונכנסת לחוג שבכלל לא ידעתי מה הוא רק כי בפוקס בדיוק התחיל.

התברר לי שזה היה "יוגאלטיס" - אחד הדברים היותר מפדחים, בעיקר בגלל שנשים בנות 60 עשו דברים שלא חלמתי עליהם.

פעם הבאה הם צריכים לרשום את טווח הגילאים הרצוי כדי שאני אדע למה אני נכנסת...

בכל מקרה המדריכה הקפדנית החליטה לרדת עליי עד הסוף וכל השיעור תיקנה אותי ועכשיו לי פרצופים. כאילו מה את רוצה ממני?? אמרתי לך שאני פעם ראשונה פה. זאת לא סיבה לכסך אותי

ולהשפיל אתי מול נשים כפליים מגילי וכפליים ממשקלי! 

למרותההשפלה ולמרות שעכשיו אפילו לקום מהכיסא זה משימה לא פשוטה במיוחד, אני לא אכנע וכבר שמתי עין על קיקבוקסינג, סלסה ו...ריקודי בטן.

עכשיו רק נשאר להרשם למכון גמילה משוקולד והחיים יהיו מושלמים.

מחר אני אעשה לעצמי איזה ערב-אוף כזה וכנראה שוב נצא ל"מאיה" הישנה והמוכרת. הם פתחו ליין של בירה ללא תחתית ואפילו השתדרגו והביאו דיג'יי.

בהחלט משהו ששווה לבוא ולראות.

ואת הפוסט אני אסיים במילים - לחיי השינויים הקטנים :)