אחרי כל הפסוטים המטושטשים ואחרי שטיפה חזרתי לעצמי הגיע הזמן לעדכן טיפה.

אז נתנו לי שבוע גימלים בבית. כמובן שעוד באותו היום הגוף שלי קרס והייתי חולה כמעט שבוע.

לקחתי באמת את השבוע באיזי, לנוח, לחשוב, להתרחק.

יצאתי פה ושם, אבל בעיקר לספרייה באופן די מוזר וסבתא.

שישי גם פשטתי רגל בתל אביב. לא יודעת כמה משכורות צבאיות התבזבזו שם ועדיף לא להתחיל לספור.

הייתי חייבת להוציא הכל, ובמקרה הזה את כל הכסף שעמלתי בשבילו חודש שלם בקיץ. נו טוב, העיקר שהרגשתי טוב והגשמתי כמה פנטזיות נשכחות.

עוברת עליי התקופה הכי קשה שהייתה לי עד כה ואני מותשת לגמרי מבחינה נפשית ופיזית. הגוף שלי פשוט זועק לעזרה. כל יום אני כבר נשפכת ב-8 וחצי - 9 לישון, יושנת איזה 10 שעות ועדיין קמה סחוטה.אני מתעייפת מהר ואני כל הזמן מסוחררת.

דבר אחד טוב שיצא מכל המצב שאני פשוט התחלתי לדבר עם ההורים על בסיס יומיומי, כמה פעמים ביום, דבר שלאחרים נשמע טבעי אבל לי לעולם לא היה.

עם אבא הייתי מדברת רק חצי שעה לפני שנפגשים או גג לספר על איזה מסחן שהיה.

ואמא... אמא זה סיפור אחר. כשאני רוצה לדבר, לה אין זמן וכשהיא רוצה לדבר, לי אין עצבים. אבל בכל זאת אנחנו כל הזמן מתקשרות.

למרות הקשר המיוחד בינינו אין מחיר למה שהיא עושה עכשיו למעני ואני יודעת שלא כל אחד היה עושה את זה.

כנראה שהיא מוכיחה את עצמה דווקא במעשים (שבמקרה שלה הם דיבורים).

בכלל אני מרגישה שאני כל כך חייבת למשפחה שלי. בחיים שלי לא ראיתי אותם כל כך מודאגים. במיוחד סבתא וסבתא רבה. הן לוקחות את זה יותר קשה ממני ואני שונאת את זה שאני אשמה בדאגות שלהם. הכי הפחיד אותי אותו היום שסיפרתי לאבא הכל והוא בפעם ראשונה מזה 15 שנה פשוט קם והלך לקנות סיגריות. מאז גיל 3 כשביקשתי ממנו שלא יעשן לידי הוא בחיים לא עשה את זה, עד עכשיו.

מחר אני חוזרת לשם, נמאס לי כבר לחשוב על זה, נמאס לי לחלום על זה בלילות... אני פשוט רוצה שפעם אחת הראש שלי יהיה ריק ממחשבות.

אני רק רוצה שהכל יהיה מאחוריי, אני לא רוצה אי פעם לחזור לזה.

יש לי תמיכה מהמשפחה ועכשיו גם סבתא מבינה.

אני גם בקושי עונה לאנשים, פשוט באמת שאין לי ראש לזה.

כשזה יגמר אני אוכל סוף סוף לחזור לעצמי.

Another ringer with the slick trigger finger
For Her Majesty
Another one with the golden tongue
Poisoning your fantasy
Another bill from a killer
Turned a thriller to a tragedy 


A door left open
A woman walking by
A in the water
A look in the eye
A phone on the table
A man on your side
Oh, someone that you think that you can trust
Is just
Another way to die


Another tricky little gun
Giving solace to the one
That will never see the sunshine
Another inch of your life sacrificed for your brother,
In the nick of time
Another dirty money “heaven sent honey”,
Turning on a dime 


Well, a door left open
A woman walking by
A in the water
A look in the eye
A phone on the table
A man on your side
Someone that you think that you can trust
Is just
Another way to die

(it's just another)
Hey! Another way to die!
(Another way to die…)
Shoot ‘em, bang bang!
Oh oh oh oh oh oh!
Oh oh oh oh oh oh!
Oh oh oh oh oh oh!
Oh oh oh oh oh oh…

Another girl with her finger
On the world singing to
you what you wanna hear?
Another gun thrown down and surrendered
Took away your fear
Hey!
Another man that stands right behind you
Looking in the mirror 


Oh, a door left open
A woman walking by
A in the water
A look in the eye
A phone on the table
A man on your side
Someone that you think that you can trust
Is just
Another way to die

It’s another way!
Shoot ’em up, bang bang!
Hey! Hey! Hey! Hey!
(Another way, another way…)
Yeah!
(Another way, another way…)
Bang bang bang bang!

עכשיו הם מנסים גם לסמם אותי.

לטשטש אותי ואת כל מה שמסביבי.

רוצים שאני אכנע, שאניף דגל לבן.

אבל אסור לי להכנע.. אני חייבת להמשיך. להמשיך להלחם בכוחותיי האחרונים.

מקווה שכולם צודקים וש"יהיה בסדר" באחד הימים.

רק רוצה שהכל יהיה מאחוריי, שאצליח לישון בלילות, שאקום עם חיוך, שאהיה מאושרת שאני בחיים, שאני אהיה רחוקה מהם, שאני סוף סוף אתחיל את החיים שלי.

למרות שאני בקושי מסוגלת לשבת על כיסא וליישר מבט למסך, אני אנסה לצאת היום ולהצביע. בכל זאת כל קול קובע.

כל יום שעובר, אני מרגישה יותר ויותר חלשה.

כבר לא יכולה לעמוד בזה יותר.

כבר שכחתי איך זה לחייך.

מנסה להלחם, מנסה להדחיק, מנסה לקוות שהכל יעבור מעצמו.

אבל זה רק הולך ומתגבר.

חוסר אונים די מגדיר את זה.

רוצה לברוח הרחק מפה, לצאת מתוך הגוף ופשוט לרוץ עד שיגמרו הכוחות.

יש אנשים מסביבי, אז למה זה מרגיש כאילו אני האדם היחיד ביקום?

אין לי יותר דמעות לבכות.

מרגישה מרוקנת וחלולה.

מפחדת מעצמי. מפחדת להשאר לבד עם עצמי. מה יקרה אם אני אאבד את השליטה לגמרי?

המחשבות חוזרות בלופים ולא נותנות רגע מנוחה.

אני עייפה, אין לי יותר כוחות להמשיך, פשוט אין.

רק שיגמר כבר. רק שיגמר.

סוף סוף הלכתי אתמול להופעה של היהודים בבארבי לפרוק עצבים. אחת ההופעות.

סוף העולם - היהודים

וזה סוף העולם
והחדר סגור
וכבר אין לנו לאן, הכל נגמר
מכבים את האור, נסגרים בבתים
איך נותנים לה,לאש להמשיך לרעוד?

זה מה שאומר הזמן הזה...

אז בשביל מה לנו לקום
הבוקר שחור
להעמיד פני מתים ואז לחזור.
ואנחנו בוכים, איך אנחנו נופלים.
אנחנו יודעים הכל נגמר.
כבר מאוחר.

וזה מה שאומר הזמן הזה...

ואני,
אני רוצה לזרוק את הכל וללכת
רוצה לצרוח אלוהים לא היה כאן.
ואת כל הרעמים, את הרגעים האלה.
ועם כל הכאבים, אני תמיד חוזר לאותו דבר.

לדרוך לעצמי על הקבר.
רוצה לדעת מה שם נמצא.

לזרוק את הכל וללכת,
רוצה לצרוח אלוהים לא היה כאן.