לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


Seize The Day

Avatarכינוי: 

מין: נקבה

ICQ: 217481349 

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2009

טמטום טהור


 

 

סוף סוף הצלחתי לזכור את אחד החלומות המוזרים שחלמתי בזמן האחרון.

 

אני נמצאת בעבודה. אני עונה לעוד איזו שיחה על אינטרנט שלא עובד והאנשים בקושי יודעים מה זה מחשב והבעל והאישה כל הזמן צועקים אחד על השני

והאישה צועקת שאני הנציגה לא יודעת שום דבר. על הדרך הבעל מספר לי שאבא שלו מת ולאמא שלו נסדק פיזית הלב O_o

אחרי שהם לא הצליחו לעשות שום דבר הם אמרו לי שאני אהוא אליהם להתקין הכל. מאיזושהי סיבה טפשית הסכמתי. בדיוק כשבאתי נזכרתי שאסור לי

לעשות את זה ואמרתי שיזמינו טכנאי. כל השיכנועים שלהם לא עזרו וכבר התכוונתי ללכת. פתאום יוצא מהחדר אחד האקסים שלי(שאני בקשר איתו בזמן האחרון). אני לא זוכרת מה

היה בדיוק אבל נשארתי אצלם לכמה זמן...נראה לי שבחלום חזרנו או משהו כזה. בוקר למחרת הוא נסע לעבודה בת"א ואני יחד איתו. ירדתי תחנה אחריו והלכתי

לצלם כל מיני תמונות נוף. היה שם עוד קטע שנתקלתי באנשים אבל את זה אני בכלל לא זוכרת.

 

מעניין אם אני אוכל להשיג ספר חלומות נורמאלי שיפרש את כל החלומות האלו שלי.

האמת זה דווקא חלום יחסית פשוט - אני חולמת על עבודה כי אתמול שיגעו אותי האנשים הכי מפגרים בארץ וממש הייתי מבואסת מהמשמרת.

על הידיד/אקס חלמתי כי בדיוק דיברתי איתו אתמול. על זוגיות חלמתי כי זה חסר לי עכשיו ועל צילום חלמתי

כי אתמול ידיד הראה לי את המצלמה החדשה שלנו וצילמנו קצת.

 

 

ואם כבר דיברתי על עבודה - אתמול היה היום הכי זוועתי שהיה לי אי פעם. הייתה לי משמרת קצרה של 4 שעות.

ב3 השעות הראשונות היו לי 3 שיחות, ז"א כל שיחה לקחה איזה שעה, עם אנשים שלא יודעים מה זה מחשב!

"אדוני בוא תמחק את שורת הכתובת בבקשה"

"איפה זה שורת הכתובת?"

"למעלה יש שורה לבנה איפה שבד"כ רשום www..."

"איפה שגוגל?"

"לאאא, איפה שרשום הכתובת.. ממש למעלה".

"אה אוקיי הבנתי הבנתי"

"אז בא תמחק אותה"

"איך אני מוחק?"

"אתה רואה מעל הENTER כפתור עם חץ שמאלה? תלחץ עליו"

" לחצתי וזה לא מוחק.. יש גם כפתור ימינה למעלה למטה"

"לא אדוני, מעל הENTER יש חץ שמאלה, זה ליד הספרות וליד ה+ במקלדת"

" אז ללחוץ על ENTER?"

 

וככה  לימדתי מישהו ב10 דק' למחוק.

אחר היה צריך ללמד אותו לרשום בשורת הכתובת והוא התלונן שיש לו פתאום 7-8 שורות של כתובת (AKA כתובות שכבר זכורות במחשב).

ואז ביקשתי שיגיד לי איזה מודם יש לו. אבל לאאא הוא לא יכול היה להסתכל על המודם אבל כשביקשתי לנתק את המודם הוא כן יכול היה לנתק אותו.

אבל שניה להביט על השם זה דורש תואר שני במחשבים מינימום.

בסוף הוא אמר שהוא ידבר עם המורה שלו למחשבים...

 

השיחה השניה הייתה באותו סגנון אבל השלישית הייתה באמת שוס!

היו בעל ואישה שכל השיחה רבים ביניהם מי החכם ומי המטומטם.. אבל לרשום PING לקח להם 5 ניסיונות.

הסתבר שהמחשב שלהם דפוק אז היה צריך להסיר איזו תוכנה (זה גם תהליך בפני עצמו שלקח 10 דק' ) ואז פתאום כן הופיע אינטנט.

אז הלכנו והתקנו את התוכנה שוב ואז המחשב שוב נדפק ואז שוב הסרנו את התוכנה (יותר נכון הוא אמר לי שהוא הסיר אותה אבל הוא רק סגר

את התוכנה וזה אחרי ששאלתי אותו 3 פעמים אם הוא בטוח שהוא הסיר(!) את התוכנה. עשינו לו איפוס לרכיבי הרשת אבל לפני זה המחשב עשה לעצמו ריסטרט

5 פעמים ברצף ואז כמובן היה צריך שוב להכניס רשיון לתוך התוכנה אבל גם זה היה קשה להם. אז שוב השתלטתי להם על המחשב כדי להקיש כמה ספרות ואותיות.

והקטע הכי הזוי היה שכלללל השיחה האישה צועקת על הבעל "שוב אתה בוגד בי???"

"שוב אתה מתחיל עם בנות בטלפון?? מי זאת? איך קוראים לה?#$@? אההה כבר לקחת ממנה את הטלפון??"

ואז הוא עונה לה שהם גרושים והוא לא חייב לה כלום

אבל היא ממשיכה " אתה בכוונה שובר את המחשב כדי לדבר עם בנות אחרות בטלפון!!!"

ואז אומרת לבן שלהם "אבא שלך בוגד! הוא מדבר עם בנות אחרות בטלפון ומתחיל איתן! הוא בוגד"

WT-FFFFFFFFFFFFFFFF.?

מה נסגר עם אנשים?? יש גבול לכמה טמטום אני יכולה לסבול ביום אחד.

בסוף יצאתי חצי שעה לפני המשמרת כי לא יכולתי יותר להתמודד עם זה.

 

היום יש לי עוד 8 שעות של סבל ואז ב12 אני נוסעת לחנוכת בית אצל ידיד, לא יושנת כל הלילה ואז הולכת ליום הפתוח באוניסברסיטת ת"א.

אח"כ חוזרת הבייתה ויושנת עד הלילה ואז הולכת לאנשהו לפרוק את כל העצבים!

נכתב על ידי , 26/2/2009 12:01  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Shoes!


 

 

לפני איזה יומיים הייתי בהתקף שופינג וקניתי לעצמי את סנדלי חלומותיי :-)

גם לי מגיע להתפרע קצת ולהגיע למינוס בחשבון...


 

עכשיו נשאר רק להתרגל לעקבים...

נכתב על ידי , 25/2/2009 11:27  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



And all this time I thought I was the one with the secrets...


 

 

איזו מטומטמת...

כל הזמן האלו שאני מבזבזת מחשבות עליו, האם צדקתי, האם טעיתי?

איך הוא מרגיש? האם נוכל להיות ידידים? האם אוכל להרים אליו טלפון לשאול מה שלומו?

הגורל תעתע בי.

בדיוק כשחשבתי שאני שולטת בהכל, במיוחד ברגשות שלי עצמי, הכל התהפך.

הייתי אופטימית וחייכתי בכוח... כל פעם ששאלו אמרתי לא נורא - קורה כי לא רציתי לשמוע

את הרחמים. " לא נורא קורה... תמצאי אחר" או יותר גרוע ההתרפקויות על העבר " אווו אבל הייתם זוג כזה יפה.. למה נפרדתם??"

כל הזמן שהייתי בטוחה שידעתי את התשובה לזה, טעיתי.

רימית אותי. גרמת לי לחשוב שאני האשמה הבלעדית ושאלת אותי אם אתה זה שאמור לחכות לי עד שאני אחליט.

אבל הכל שקר. שקר גדול.

אתה כבר מזמן היית בחוץ רק שלא אמרת לי. כנראה שרצית להסתיר את רגשות האשם שלך, אם היו לך כאלו בכלל (אני בספק), ובעצם להעפיל הכל עליי.

כל החיים אמרתי לעצמי שהיה לי מזל עם גברים כי הם תמיד אהבו אותי ואף פעם לא בגדו בי.

אם הייתה פרידה, אז זה היה בשליטתי או לפחות מסיבות מובנות וטבעיות.

אבל כנראה שלא כל החיים אפשר להתחמק מהכאב, וכנראה שאני הולכת לחוות אותו במלוא עומצתו, מה שקרה רק פעם אחת בחיים לפני 5 שנים.

כנראה אי אפשר להשאר חסינים בפני הכאב.

כנראה שלא הכל אידילי בחיים.

כנראה שגם אני כמו שאר בני האדם נועדתי לסבול.

אבל עד כמה שאפשר אני אנסה למזער את הכאב, כי למרות כל מה שחשבתי, הוא לא שווה את זה והייתה סיבה לפרידה.

כנראה שמבחן הזמן עשה את שלו והראה את טיב היחסים. אז כנראה שהם באמת נגמרו.

אבל לא כמוהו, אני לא אתחנן, אני אתן לו הזדמנות להיות מאושר, מה שהוא בזמנו גזל ממני כשהשלמתי עם הגזרה בעזרת סחיטה רגשית.

 

מה יהיה הלאה אני לא יודעת... רק מקווה לשכוח מהכל כמה שיותר מהר.

לשכוח את כל מה שקרה ולהכהות את הרגשות.

נכתב על ידי , 23/2/2009 00:56  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

" שנים רבות מידי בלבלתי בין אהבה לכיסופים. בצעירותי ראיתי בני אדם משתוקקים.

מקצתם יצאו לצוד אהבה, ומקצתם המתינו לה בביתם בקוצר רוח. הכל דיברו עליה

כעל מצרך חיוני. מי שטרם התוודע אליה ידע שעליו להשיג אותה בכל מחיר, ויפה שעה אחת קודם.

מי שאיבד אותה ידע שעליו למהר ולמצוא לה תחליף, ולא נרתע אף מלחמוד את רכושו של חברו.

את האהבה החשיבו יותר מפרנסה, שהרי ידוע שאדם מאוהב אינו רעב ללחם. זוגות אוהבים,

כך סיפרו לי, ידעו להתגבר על כל מחסור. ואיש לא זכה לכבודגדול ממי שהיה הנכון להקריב

את חייו למען האהבה.

ועם זאת לא יכולתי להתעלם מהעובדה שאך מעטים זכו באהבה הלכה למעשה.

רוב הבריות קבלו על רוע מזלן. הכרתי אנשים שנאבקו על ליבו של מי שלא רצה בהם,

ובו בזמן דחו את אהבתו של אדם אחר; כשנואשו והסכימו לבסוףף לקבל את מה שהוצע להם קודם לכן,

התברר להם לרוב שאיחרו את המועד, והם יצאו קירחים מכאן ומכאן.

... לבסוף הם איבדו כל תקווה, וכן את האהבה האחרונה שנותרה בהם, האהבה שלהם את עצמם.

 

הייתכן שהמפתח לאושר נתון בידינו, אלא שרובנו איננו מבחינים בו?

התוובר לי פתאום שכל זיכרונותי היקרים ביותר קשורים לרגעים שבהם הענקתי את אהבתי לג'קומו.

אילו קיומה של האהבה תלוי במה שהאדם מקבל מהזולת, כי אז הייתה אהבתי חדלה להתקיים

לאחר פרידתי מאהובי. ולא היא. אהבתי נשארה שרירה וקיימת. את שיא אושרי חוייתי בהעדרו של ג'קומו,

כאשר החלמתי ממחלתי. מעולם לא אהבתי אותו יותר מאשר ברגע שהחלטתי לוותר על חיי למען עתידו.

אהבתי שרדה לא משום שנאהבתי, אלא משום שאהבתי!

 

אנחנו אומללים מכיוון שנדמה לנו שעלינו לאחוז באהבה. כדי להנצל, עלינו לעשות מעשה פשוט,

שהוא גם הקשה מכולם: עלינו להעניק את מה שאנו נכספים לו. עלינו לתת ולא לאחוז. זה הניצחון שלנו."

 

בעיני לוצ'יה

 

 

סערת רגשות. זה מה שאני מרגישה.

מנסה לא לדבר על זה אלא אם שואלים.

בעיקר רצון לחזור ולשנות הכל, אבל אני מחזיקה את עצמי.

עם כל הכאב, זה המעשה הנכון ואני לא מתחרטטת.

מזלי יש אנשים שמצליחים להשיח את דעתי.

יצא לי להכיר אנשים מדהימים, לשמוע סיפורים שונים, לגלות עולמות שונים.

זכיתי לשמוע על מאחורי הקלעים של עולם שרחוק ממני אלפי עולמות.

הבנתי כמה שאצלי החיים די פשוטים וקלים ונשלטים על ידי הרציו.

ההבנה הזאת מקלה עליי. לחשוב שלא משנה עד כמה המצב גרוע, אני אדון לעצמי ויש ביכולתי לעשות ולשנות.

דברים שנראים לי חשובים וגדולים עכשיו, מתגמדים לעומת החיים עצמם.

ובדיעבד אני יודעת את כל זה, כי זאת לא הפעם הראשונה שאני חווה את זה.

לטוב או לרע הכל עובר. לפחות זה מה שטענתי לפחות חצי שעה בשיחה במסנג'ר

בתקווה לנחם מישהו שמצבו זהה לשלי.

ובסופו של דבר הכל עובר... גם החיים.

 

נכתב על ידי , 20/2/2009 20:08  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , נוער נוער נוער , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לguardian_angel אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על guardian_angel ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)